פרוטוקול בתיק פ 6818/05

הנאשם: לא התייצבתי לישיבה הקודמת שנקבעה לשימוע גזר דין, אני מתנצל על כך, אני התבלבלתי בתאריכים.

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, תקיפה לשם גניבה וגניבה. העבירות בוצעו יחד עם שני שותפים אותם הזמין הנאשם לקחת חלק במעשה הפלילי. קורבן המעשה היה אלברט כהן אשר בזמן ביצוע העבירות בנובמבר 2005, היה איש מבוגר בן 68. הנאשם פגש את המתלונן אצל מכרה משותפת, שמע שהאיש מחזיק ברשותו סכום כסף נכבד, הזעיק כאמור את שותפיו ובעת שהמתלונן יצא מהדירה, הנאשם הצביע עליו בפניהם ואחד מהם חבט בעורפו של הקורבן, הפילו ארצה ומשך מעליו בכוח את המעיל שלבש ובו כסף בסך 4,000 ש"ח ו- 1000$. לדברי המתלונן, הכסף הזה היה ברובו קצבתו החודשית ממנה הוא מתקיים. כמו כן סיפר כי בעקבות המכה שספג סבל מסחרחורות וכאבי שיניים. צודקת התביעה כי נסיבות הגניבה, שלא היו שנויות במחלוקת, חמורות ומשיקות לעבירת שוד.

הנאשם התגונן בטענה כי שני האחרים, עבריינים בזכות עצמם אשר נשפטו גם בתיק זה, ראה בהמשך, העלילו עליו עלילת שווא הקושרת אותו למעשה. טענותיו נדחו אחת לאחת מהנימוקים שניתנו בהכרעת הדין.

לנאשם 4 הרשעות קודמות אותן צבר בשנים 1991- 2005. בין העבירות בהן הורשע; חברות בהתאגדות בלתי חוקית, סחר בחלקי רכב גנובים, עבירה של הסעת שב"ח לפי חוק הכניסה לישראל ונהיגה ללא רישיון נהיגה. בגין הרשעתו האחרונה נדון, בין היתר, לשלושה חודשי מאסר בפועל.

התביעה עותרת להטלת מאסר ממושך ואילו ההגנה מבקשת להימנע מהטלת מאסר ולמצער להתחשב בנסיבותיו של הנאשם ולצמצם את תקופת המאסר.

דיון

 חלוף הזמן

לטענת ההגנה, חלוף הזמן שבין ביצוע העבירה למועד מתן גזה"ד, מצדיק הימנעות מהטלת עונש מאסר של ממש.

אין ממש בטענה זו שכן מרבית הדחיות נגרמו בעטיו של הנאשם כפי שיפורט להלן. כתב האישום הוגש בדצמבר 2005, ההקראה נערכה בפברואר 2006, הנאשם טען תחילה שיש לו סנגור אשר לא התייצב לשתי ישיבות, ולבסוף ביקש מינוי סנגור. בקשתו נענתה, עו"ד מסראווה קיבל על עצמו את הייצוג וביקש דחייה ללימוד החומר אך בישיבה שלאחר מכן ביקש להתפטר מאחר והנאשם הודיע לו שהוא מיוצג ע"י סנגור פרטי. בהמשך, לא הנאשם ולא עו"ד מטעמו התייצבו לישיבות ההקראה שנקבעו. כך התנהלו הדברים עד ספטמבר 2006. באותו תאריך הופיע הנאשם, חזר וביקש מינוי סנגור ועו"ד מסראווה מונה פעם נוספת לייצגו. הסנגור ביקש דחייה ובשתי הישיבות העוקבות הנאשם לא התייצב ושוב הוצאו נגדו צווי הבאה. וכך למרות שכתב האישום הוגש בדצמבר 2005, הנאשם הגיב לכתב האישום רק בינואר 2007. ההוכחות החלו להישמע בפברואר אותה שנה. מועד הוכחות נוסף שנקבע לחודש אפריל בוטל לבקשת ההגנה, תחתיו נקבע מועד אחר לחודש יוני, ומסיבות שלא מצאתי להן תיעוד בתיק- בוטלה אף היא. לישיבת ההוכחות בספטמבר, הנאשם לא טרח להתייצב, נשמעה עדות המתלונן בהיעדר הנאשם והתיק נקבע לתזכורת התייצבות הנאשם. בשל אי התייצבות הנאשם, ישיבת הוכחות נוספת התקיימה רק ביום 5.12.07. שמיעת העדים והסיכומים הסתיימה ב- 14.2.08 והכרעת הדין ניתנה בראשון לאפריל. לבקשת ההגנה הטיעונים לעונש נדחו למועד אחר ושוב, כהרגלו, הנאשם לא התייצב.

יצויין כי גם למועד שימוע גזר הדין ביום 18.09.2008 הנאשם לא התייצב והסברו הוא כי התבלבל במועדים,  הסבר שניתן על ידו לא אחת בתיק זה.

בנסיבות אלה, טוב היתה עושה ההגנה אלמלא העלתה את הטיעון של חלוף הזמן. את התמשכות הדיון יש לתלות אך ורק בהגנה ובעיקר בנאשם עצמו ואין להתעלם מהזלזול ומבזבוז הזמן שגרם לביהמ"ש ולתביעה.

אחידות ענישה

שני שותפיו של הנאשם הודו ונשפטו.

על מאלכ אבו חמוד הוטל מאסר בפועל של 36 חודשים וערעורו על חומרת העונש נדחה- ראה בתיק גז"ד ופסק דין של בימ"ש מחוזי. לגבי נאשם זה, בשונה מהנאשם שבפני, נאמר כי הוא עבריין מועד בעל עבר פלילי מכביד כולל בעבירות רכוש.

באשר לשותף השלישי, סמיר עבד אלואחיד, הטיעונים לעונש נשמעו בדלתיים סגורות וכל שניתן לומר לגביו הוא שנשפט בצרוף תיקים גדול מאד ל- 48 חודשי מאסר בפועל. מאחר ולא ניתן להציג את גזה"ד של סמיר, התביעה הצהירה שלא תסמוך טיעוניה על העונש החמור שנגזר עליו. אגב, סמיר הוא זה שהכה את המתלונן ונטל ממנו את כספו.

באשר למאלכ, לדעת התביעה חלקו של הנאשם במעשה עולה בחומרתו על זה של מאלכ שכן הנאשם הוא הוגה ויוזם מעשה העבירה. התביעה סבורה כי על אף השוני בעבר הפלילי, יש להטיל על הנאשם הנוכחי עונש שלא יפחת מעונשו של מאלכ.

התביעה מפנה לשני פסקי דין; ע"פ 8279/05 פלוני נ' מ.י שם דחה ביהמ"ש העליון ערעור על גז"ד של בימ"ש מחוזי בו הוטל מאסר בפועל של 3 שנים על נאשם שהורשע במעשה שוד במהלכו נחטף נשק מחיילת. באותו מקרה דובר על קטין שלחובתו הרשעה אחת בלבד מבימ"ש לנוער.

מקרה נוסף עליו נסמכת התביעה בטיעוניה, הוא ת.פ 40165/05 מ.י נ' שץ מחוזי ת-א. באותו מקרה הואשם הנאשם בשוד בכך שחטף תיקה של אישה קשישה. לאותו נאשם היו הרשעות קודמות ובימ"ש גזר עליו 40 חודשי מאסר בפועל.

ההגנה טוענת כי יש לאבחן בין פסקי הדין הנ"ל למקרהו של הנאשם משום שהאחרון לא הואשם בשוד אלא בעבירות קלות יותר.

כמו כן ציינה ההגנה את נסיבותיו האישיות של הנאשם לפיהן הוא תושב שטחים שעבר להתגורר בישראל ועקב כך מתמודד עם קשיים לא מעטים. כמו כן הוא ראש משפחה גדולה, נשוי ליותר מאישה אחת ואב ל- 8 ילדים שעול פרנסתם עליו.