ב"כ המאשימה:
הנאשם הורשע בתאריך 26/1/06, בגין עבירת איומים אחת וזאת לאחר דיון הוכחות בתיק.
אומנם מדובר בעבירה משנת 2003, ולנאשם אין עבר פלילי, אלא שמדובר באיום חמור כלפי גרושתו שאז איים עליה שאם הילד לא יגיע, זה יגמר במוות.
הנאשם נשלח לשרות המבחן לגבי העונש וכן בדיקת ביטול ההרשעה לבקשתו, אבל מתסקיר שרות המבחן מתאריך 17/12/06, שרות המבחן לא בא בהמלצה בעניינו והסביר זאת מזה שהנאשם לא מודה בעבירה, למרות הכרעת הדין וההרשעה שהיתה בתאריך שהזכרתי קודם ב- 26/2/06, והכוונה שהנאשם בעצם לא לוקח אחריות על מעשיו ולא הביע חרטה.
אינני רואה כל סיבה מיוחדת להעתר לבקשת הנאשם בעניין ביטול ההרשעה, אלא להשאיר את ההרשעה על כנה.
אפילו הנאשם בעצם בתסקיר הוא בעצמו הביע את הרצון שלו לסיים את הקשר בכלל עם שרות המבחן, לכן הנני מבקשת להשית על הנאשם מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת.
הנאשם:
מה שקרה עם שרות המבחן, אחת המטרות של ביטול ההרשעה היתה שאוכל לגשת למבחן ב- 9/06 של רשיון סוכנים , ואז התברר בשיחה איתה שב- 9/06 זה לא יהיה, ובפגישה השניה היא אמרה לי שזה יכול לקחת עוד שנה.
מסרתי לה את כל המסמכים אפילו היינו בקשר עם שירותי הרווחה שמטפלת בכל נושא של הבן דור ואימו.
כשהיא אמרה לי בפגישה האחרונה שהיא לא יכולה לתת לי את ההמלצות בדצמבר בגלל העומס עבודה שלהם, אז ביקשתי לסיים את הקשר.
מעבר לזה שהייתי אצל קצינת המבחן פעמיים בשירותי הרווחה הייתי אולי 10 פעמים ביחד עם דור.
מאוד קשה לי לטעון לגבי העונש. כי לא עשיתי את זה. התקרית היתה, שזה לא דבר שיש לי אותו או עשיתי אותו, בעבר בהרמת קול. על זה אני יכול להגיד שאני מצטער. בשנתיים שלוש האלו אני עברתי את זה מתוך רצון את כל המהלך של המשפט הזה, וזה העונש הכי גדול שיכול להיות בשבילי, אני לא חושב שאני צריך לשלם איזה פיצוי למתלוננת.
עשיתי כל מה שאני חושב שצריך לעשות כדי שזה יסתיים. גם אצל קצינת המבחן.
גזר דין
א.
רקע
1. הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בתיק זה, בעבירת איומים כנגד גרושתו, זאת בגין אירוע מיום 3.8.03 עת איים עליה בשיחה טלפונית שנערכה בינהם, כי "במידה ולא יגיע אליו בנם, זה יגמר במוות וכי יגיע לביתה ויהיה אסון". עובדות האירוע וניתוחן מפורטות בהרחבה בהכרעת דיני, אשר תוצאתה היתה כי לא האמנתי לנאשם והעדפתי את גרסת המתלוננת על פניו, ואינני מוצא טעם לחזור עליה כאן שוב.
2. קודם גזר הדין ביקש הנאשם כי יתקבל תסקיר שירות מבחן בעניינו אשר יתייחס אף לשאלת ההרשעה. נעתרתי, בניגוד לעמדת המדינה לבקשה, והעניין הועבר לבחינת שירות המבחן כאמור. בתאריך שנקבע לדיון נתבקשה דחיה עקב עומס בשירות המבחן, לה נעתרתי ודחיתי שוב את הדיון להיום. בסופו של התהליך, הונחה על שולחני הודעת שירות המבחן, אשר לפיה נפגשה קצינת המבחן פעמיים עם הנאשם, ואולם נוכח הבהרתה כי זקוקה היא לפרק זמן נוסף, כדי להעמיק את חקירתה, ביקש הנאשם לסיים את הקשר עם שירות המבחן ולפנות במקום זאת לערכאת הערעור. עוד ציין שירות המבחן, כי הנאשם מכחיש את ביצוע העבירה ואינו מודה במיוחס לו, ולאור כל האמור ורצונו של הנאשם - אין בידם לבוא בהערכה והמלצה בעניינו.
ב.
טיעוני הצדדים
3. ב"כ המאשימה ציינה כי על אף היותו של הנאשם חסר עבר פלילי, המדובר באיום חמור כנגד גרושתו. כן ציינה, כי שירות המבחן לא בא בהמלצה לביטול ההרשעה, זאת בין היתר נוכח העובדה, כי הנאשם אינו מודה בעבירה למרות הכרעת הדין וההרשעה, אינו לוקח אחריות על מעשיו ואינו מביע חרטה. בנסיבות אלה , ביקשה להשית על הנאשם מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת.
4. הנאשם הסביר בדבריו את השתלשלות העניינים בינו לבין שירות המבחן וציין, כי מטרתו לביטול ההרשעה היתה רצונו לגשת למבחן סוכנים. משהוברר כי עד המועד הקבוע לא יסתיים טיפול השירות, ביקש לסיים את הקשר. בפועל אף היה בשירות פעמיים וכן נפגש עם הבן בשירותי הרווחה כ - 10 פעמים.
5. לגופו של עניין, חזר הנאשם בדבריו על עמדתו כי לא ביצע את המיוחס לו, והדבר היחיד שהיה לדבריו הוא הרמת קול, שלא ארעה לו בעבר ואך ביחס אליה מצטער הוא. הליכי המשפט שנוהלו מתוך רצונו, כך אמר, מהוים עונש מספק, ובהתאם לכל האמור, אינו סבור כי צריך לשלם איזשהוא פיצוי למתלוננת.
ג.
דיון