פרוטוקול בתיק פ 3297/04

ב"כ המאשימה:

השעה 10:30 והקראת גזר הדין היתה קבועה לשעה 08:30 וב"כ הנאשם לא התייצב, אבקש להקריא את גזר הדין.

גזר דין

א.    רקע :

הנאשם הורשע על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן, שייחס לו עבירת תקיפה, עבירה לפי סעיף 379 ל חוק העונשין, תשל"ז-1977, איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל ונסיון תקיפה, עבירה לפי סעיף 379+25 לחוק הנ"ל.

נסיבות האירוע הינן, כי הנאשם תקף את אמו וולנטינה פשייב ביום 18/10/04, ניסה לתקוף אותה בעזרת את חפירה ביום שלמחרת, וכן איים עליה באומרו " את רואה את הבקבוק הזה אני אשתה אותו ואני אראה לך מה אני יכול לעשות לך".

את העבירות המתוארות לעיל, ביצע בהיותו בגילופין.

לא בכדי פירטתי את נסיבות העבירה, זאת בשל טיעוני הצדדים לעונש, כפי שיובאו להלן.

ב.     טיעוני המאשימה לעונש :

ב"כ המאשימה, הגיש צילום את החפירה, וכן רישום פלילי המלמד כי הנאשם הורשע בעבר, במסגרת ת.פ. 17/02 בפני עמיתי כבוד השופט טהר לב, בגין עבירת אלימות כלפי אמו, תוך שנגזר עליו מאסר מותנה בן 10 חודשים, באם יעבור עבירת אלימות כנגד בן משפחה, כהגדרת ה חוק למניעת אלימות במשפחה תשנ"א-1991. עוד הגיש את הכרעת הדין וגזר הדין, וביקש ללמוד, כי מטרת השופט שם, היתה בעלת כוונה ברורה, למקרה בו ישוב הנאשם לתקוף את אמו. מקום בו לא יופעל המאסר המותנה, הרי שיעקר הדבר מתוכנו וממהותו את גזר הדין דלעיל.

לאור כל זאת, עתר להשתת מאסר בפועל מוחשי וארוך על הנאשם, הכולל את הפעלת התנאי במצטבר, ולהשית מאסר מותנה נוסף.

ג.      טיעוני הסניגור לעונש:

ב"כ הנאשם ציין כי בשל מצב דכאוני עמוק, פנה הנאשם לשימוש באלכוהול. אמו של הנאשם התלוננה לא אחת על מנת שבנה יקבל טיפול. נסיבות העבירה המתוארות לעיל, אינן מדויקות, שכן הנאשם התווכח עם אמו בעת שעבד בגינה, ומחמת היות הוויכוח קולני סברה האם בטעות כי איים עליה.

ב"כ הנאשם הרחיב בטיעוניו לענין הפעלת המאסר המותנה וציין כי לדידו הכרעת הדין שגויה, שכן הורשע הנאשם בעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 379+382(ב) לחוק העונשין, ואילו לאור עובדות כתב האישום שם, לא היה מקום להרשיעו בסעיף אישום זה, אלא אך בשל עבירת תקיפה סתם  (לפי סעיף 379 לחוק). לכן, הכרעת הדין שם שגויה ובטלה ומכאן שגזר הדין בטל וממילא אינו בר הפעלה בענייננו.

עוד הוסיף ואמר כי הנאשם הינו אדם חולה שנפגע בתאונה, בן 50, הודה בהזדמנות ראשונה וכי נסיבות העבירה אינן מחמירות שכן האם לא נזקקה לטיפול רפואי.

ד.     דיון:

1. משמעותו של פגם בהכרעת הדין

מלכתחילה, היה עלי לדחות את טענות ב"כ הנאשם באשר לחוקיות הכרעת הדין וגזר הדין בת.פ. 17/02 ולו מחמת העובדה, כי איני יושב כערכאת ערעור על גזר הדין הנ"ל וכי קיים השתק לגבי כל טענה באשר לו, אף בשל הזמן שחלף מיום מתן פסק הדין ובשל ריצוי חלקו האופרטיבי של גזר הדין.

למרות זאת, מתוך רצון שלא להשיב את פני הנאשם ריקם בלא מענה ענייני לטענותיו, ולאחר שבחנתי את השאלות שהועלו, מצאתי כי יש לדחות את טענותיו אף לגופו של עניין מהטעמים הבאים:

במסגרת ת.פ. 17/02, היה הנאשם מיוצג ע"י עורך דין אלנסאסרה, שחזקה עלי כי הסביר היטב את הסדר הטיעון למרשו, תוך שהבהיר לו את משמעות הרשעתו והעונש שנגזר עליו, ובתוך כך אף את מהות התנאי שהוטל עליו. ראיה לכך, מופיעה בעמוד 9 לפרוטוקול הדיון, שם, מפי בא כוח הנאשם -

"הסברתי למרשי את מהות כתב האישום המתוקן נגדו. עקב עסקת הטיעון וביודעי שאין עסקת הטיעון מחייבת את בית המשפט, מרשי מודה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום המתוקן נשוא תיק זה."

(הדגשה שלי, י.ש.)