פרוטוקול בתיק פ 1713/03

ב"כ הנאשם

הנאשם לא התייצב אצל הממונה כי אין לו עניין לעשות עבודות שירות.

גזר דין

א. רקע

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בכתב אישום מתוקן ובמסגרת הסדר טיעון, במעשה פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 338 (1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977  .

כתב האישום מתאר מרדף אותו ערכו אנשי משטרה אחרי הנאשם, כשהוא נוהג ברכב מסוג טנדר סובארו. השוטרים הורו לנאשם לעצור רכבו ואולם לא זו בלבד שלא שעה להוראתם, אלא פתח בנהיגה מהירה ופרועה במטרה להמלט, במהלכה חלף מנתיב לנתיב, נהג נגד כיוון התנועה וגרם לכלי רכב אחרים לסטות מן הדרך לשוליה. בשלב מסויים אף נצמד לרכב משטרתי ונגח אותו, עקף מחסום משטרתי תוך עליה על המדרכה ובסופו של דבר, נכנס לשביל עפר, נטש את הרכב ונמלט רגלית.

 הודייתו של הנאשם באה במועד שהיה קבוע להמשך הוכחות בעיצומן של שמיעת הראיות כנגדו, לאחר שכפר באשמות ולאחר שנשמעו כבר שני עדי תביעה בתיק.

ב . טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה תיאר את נסיבות הארוע תוך שהדגיש כי מעשיו החמורים של הנאשם יש בהם משום זלזול בוטה בחיי אדם וסיכונם. הוא ציין כי מעשים כאלה קורים כדרך שגרה באזור זה ועל כן הדרך היחידה להלחם בהם היא השתת מאסר בפועל,  גם לנאשם ללא עבר פלילי. בדבריו, הציג בפני פסקי דין שונים שניתנו ע"י בית משפט השלום, בהן נגזרו עונשי מאסר בפועל על נאשמים בענינים דומים. בנסיבות אלה, ביקש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופסילת רשיון לתקופה ארוכה.

ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם חסר עבר פלילי כלשהוא, שזו לו עבירתו היחידה והסתבכותו הראשונה והאחרונה עם החוק. הוא הודה וחסך זמן שיפוטי, תוך שהיה עצור ממש משך 6 ימים ולאחר מכן שהה כ - 9 חדשים במעצר בית מלא ולא הפרו. הסניגור הדגיש את חרטתו של הנאשם וביקש להתחשב במעצר הבית בו היה נתון משך התקופה הארוכה.

בהתחשב באמור ביקש ב"כ הנאשם להסתפק במאסר מותנה ובקנס כספי ולחילופין, ככל שיוחלט על הטלת מאסר ממש - להורות כי יבוצע במסגרת עבודות שירות.

ג. דיון

אין צורך לחזור ולהדגיש את החומרה היתרה אותה רואה בית משפט זה בעבירה בה הורשע הנאשם והסיכון הרב הנובע ממנה. מצב הקטל בכבישים אינו צריך אזכור ולא קשה לתאר מה עלול לקרות בהתפתחות אירוע כאמור. יצויין כי הסיכון היה כה רב, עד כי אחד השוטרים נאלץ לידות אבן בשמשת הרכב והשני לירות לעברו על מנת לעוצרו. 

בנסיבות אלה צודק ב"כ המאשימה בדבריו, כי המדובר בזלזול בוטה בחיי אדם וסיכונם, וכי העבירה בה מדובר הפכה למרבה הצער ל"מכת מדינה" והעובדה כי הנאשם לא שעה להוראות השוטרים, תוך שנגח אף ברכבם מלמדת שאין עליו מורא הדין. די באמור לעיל, כדי לחייב נקיטה בענישה מרתיעה ומחמירה כנגד הנאשם, על מנת שידע הנאשם כי לא יוכל להנקות מן הדין בביצוע עבירה מהסוג הנ"ל,  ועל מנת להרתיע עבריינים בפועל ובכח מביצוע עבירות כאמור.

לכל האמור יש להוסיף כי הנאשם בחר לנהל הוכחות בתיק זה, תוך שרק בעיצומן מצא לנכון להגיע להסדר ולחזור בו מכפירתו, ואף בחר שלא לשתף פעולה עם הממונה על עבודות שירות, למרות שניתנה לו הזדמנות לעשות כן.

מצד שני, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי זולת עבירה זו, אין לנאשם כל עבר פלילי שהוא, מעצר הבית בו היה נתון משך כ - 9 חדשים, הודייתו בסופו של דבר והבעת חרטתו בפני, וכן חלוף הזמן היחסי מאז ביצוע העבירה. 

קודם קביעת גזר דיני ולבקשת ב"כ הנאשם, הוריתי כאמור לממונה על עבודות שירות להגיש חוות דעתו בעניננו של הנאשם. הדגשתי כי אין בכך קביעת כל עמדה שהיא. הממונה הודיע, כי הנאשם לא התייצב לראיון. בא-כוחו הודיע היום כי איננו מעוניין בביצוע עבודות שירות.  גם ללא חוות-הדעת, בשיקלול שיקולי, אינני סבור כי ראוי לגזור, עונש שאינו מאסר ממש, אף אם מופחת, וזאת לאור הנסיבות החמורות שתוארו לעיל.

לאור כל האמור ולאחר שקילת האיזונים בין חומרתה הרבה של העבירה ומטרות הענישה מחד, לבין הנסיבות שתוארו לעיל מאידך, הנני דן את הנאשם כדלקמן:

א.                מאסר למשך 15 חדשים מתוכם 8 חדשים יהיו לריצוי בפועל והיתרה תהא על תנאי, והתנאי הוא, שלא יעבור משך 3 שנים מהיום, עבירה בה הורשע. מהמאסר בפועל יש לנכות 6 ימי מעצר שרוצו על ידי הנאשם.