פרוטוקול בתיק פ 1536/03

ב"כ הנאשם:

הנאשם לא התייצב. שוחחתי עימו והוא אמר כי נשכח ממנו הדיון. אבקש ליתן ההחלטה בהעדרו, כאשר אני אשמע את ההחלטה.

החלטה

בפני בקשת הנאשם 2 (להלן: "הנאשם") לאפשר לו לחזור בו מהודאתו, לאחר שהנאשם הודה בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון עליו הודיעו הצדדים ביום 18/2/07.

בכתב האישום המתוקן מיוחסות לנאשם 2 עבירות של תקיפת שוטר - עבירות לפי סעיף 274 לחוק העונשין תשל"ז - 1977. בהתאם לכתב האישום המתוקן, הנאשם ביום 17.2.02 תקף שלא כדין את השוטר רותם גולדמן בעת שמילא תפקידו כחוק, בכך שתפס אותו בצווארו, דחף אותו בחוזקה. עוד באותו מועד, הנאשם תקף שלא כדין את השוטר איתן בוזגלו בעת שמילא תפקידו כחוק, בכך שבעט ברגלו, היכהו בידו על פיו, וכתוצאה מכך נפל על הארץ.

במסגרת הסדר הטיעון ביום 18/2/07 תוקן כתב האישום כנגד הנאשם, כך שלמעשה כנגד הנאשם נשארה תלויה ועומדת רק העבירה של תקיפת השוטר, וכן נמחק כתב אישום אחר שהיה תלוי ועומד כנגדו בת"פ 3116/04.

באותו מועד בהתאם להסדר הטיעון, הנאשם לא הורשע, תוך שהוסכם כי יישלח לשירות המבחן לצורך הגשת תסקיר אשר יבחן, בין היתר, את שאלת הרשעתו, כאשר עמדת המאשימה הינה להרשעה, מאסר מותנה וקנס, ואילו עמדת ההגנה לאי הרשעה.

לאחר מספר דחיות התקבל בפני בדיון האחרון תסקיר של שירות המבחן. שירות המבחן מציין כי הנאשם אינו לוקח אחריות על מעשיו ומכחיש שנקט בהתנהגות אלימה כלפי המתלוננים - השוטרים. עוד ציין כי הנאשם בעת הויכוח עם המתלוננים חש כי הם רוצים להשפילו ולפגוע בכבודו, דבר אשר עורר בו זעם רב. שירות המבחן ציין כי הציע לנאשם להשתלב במערך הטיפולי לאור התרשמותו מן הנאשם כי בעת מצבי לחץ, הנאשם פועל באופן אימפולסיבי אך הנאשם הסתייג מכך. בשים לב לאמור לעיל, המליץ שירות המבחן על השתת עונש של מאסר מותנה וקנס.

בדיון האחרון יותר משנה לאחר המועד בו הוריתי על הגשת תסקיר אשר התקבל לאחר דחיות העלתה באת-כוח הנאשם את הטענה כי הנאשם רוצה לחזור בו מהודאתו. לדבריה הודאתו של הנאשם באה בשל רצונו של הנאשם לסיים את ההליך המשפטי שהחל עוד משנת 2003. עוד ציינה כי לאורך כל הדרך הנאשם כפר במיוחס לו, ועל כן ביקשה להיעתר לבקשה.

הנאשם עצמו ציין כי התיק האמור מפריע לו בחיפוש עבודה וכאשר הודה רצה לגמור את התיק ולסגור אותו.

באת-כוח המאשימה מנגד, ציינה כי התנהלות הנאשם אינה ראויה, וכי המדובר בעבירה משנת 2002, בנאשם שבמשך תקופה ארוכה לא טרח להתייצב לדיונים. עוד הטעימה כי בהסדר היה הנאשם מיוצג ובמסגרת ההסדר אף נמחק כתב אישום. מכאן ברור שעתירת הנאשם באה לאור האמור בתסקיר, שאינו ממליץ על אי הרשעה, ומכאן ביקשה לדחות הבקשה.

דיון

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי {נוסח משולב} התשמ"ב - 1982, קובע כי:

"(א) הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

על אותם "נימוקים מיוחדים" עמד ביהמ"ש העליון בהזדמנויות שונות. כך למשל, בבקשה לעיכוב ביצוע, שנדונה במסגרת ע"פ 4988/07, ששון רחמינוב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 24/6/07 פורסם בנבו) נאמרו הדברים הבאים מפי כבוד השופטת א. פרו'קצ'יה:

"המבקש הודה בעבירות שיוחסו לו, במסגרת הסדר טיעון שהושג בין הצדדים. הוא היה מיוצג על ידי עורך דין, והודיע לבית המשפט בעקבות הסדר הטיעון כי הוא מבין את משמעות הודייתו, וביקש תסקיר שירות מבחן. כרשום בפרוטוקול, הודיע הנאשם, בעוד אחיו משמש לו מתורגמן: "אני מבין ומודה בעובדות כתב האישום. אף אחד לא לחץ עלי, אף אחד לא הבטיח לי כלום." מלכתחילה, הנאשם כפר באשמה, ולישיבת הוכחות שנקבעה, זומנו עדים, ויומיים לפני הדיון הודיע ב"כ הנאשם כי בכוונת מרשו להודות, ובעקבות כך בוטלו ההוכחות, הוא הורשע, ונתבקש תסקיר מבחן. בית המשפט לא קיבל את חזרתו של המבקש מההודאה, בהעדר נימוק משכנע לכך, ונראה כי הסיכוי לקבלת הערעור בנקודה זו אינו רב. נסיבות לחזרה מהודאה מחייבות נימוקים מיוחדים כאמור בסעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי; הן שמורות למצבים חריגים, כגון מקום בו נפל פגם בהודאה מבחינת רצונו החופשי של הנאשם, או כאשר חל ליקוי בהבנתו את משמעותה המלאה של הודייתו. ניתן גם משקל למועד הגשת הבקשה לחזרה מהודייה, בין היתר, בהקשר לשאלה האם יש בעיתוי כאמור כדי להצביע על מניע מניפולטיבי מצד הנאשם לנצל את ההליך הפלילי בדרך לא ראויה כדי לשפר את סיכויו להקל בדינו..."  (ע"פ 3991/04 רג'בי נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו) (ההדגשה שלי - י.ר.ל).

בעניננו המדובר בכתב אישום שהוגש בשנת 2003, כאשר כל הנאשמים האחרים נידונו זה מכבר. לעומת זאת, הנאשם שבפני לא התייצב לדיונים רבים, הוצאו כנגדו צווי הבאה ולמעשה הפעם הראשונה שבה התייצב הנאשם לדיון בעניינו היה בשנת 2006, כאשר הנאשם ציין עוד קודם בשלב בו הובא לבית המשפט בצו הבאה כי אינו יכול לקבל דואר. בדיון הראשון שנערך בפני ביום 4/7/06 כפר הנאשם במיוחס לו ולאור דברי הנאשם שאינו יודע לקרוא עברית טוב, ראיתי לנכון למנות לו סנגור.

בדיון הנדחה במעמד הסנגור אשר מונה לו, עתר בא כוחו לדחייה נוספת לצורך צילום חומר נוסף.

לאחר מכן הנאשם שוב לא התייצב לדיונים, הובא לבית המשפט שוב בצו הבאה, בסופו של יום, ובדיון הנדחה ביום 18.2.07, הגיעו הצדדים להסדר הטיעון האמור, כאשר הדבר היה במעמד הנאשם ובאת כוחו.

באותו מועד כתב האישום המתוקן הוקרא והוסבר לנאשם, הוא נשאל מה תשובתו, ביהמ"ש הסביר לו שאינו כפוף להסדר הטיעון. עוד יודגש כי במסגרת הסדר הטיעון נמחק אותו תיק נוסף לאחר שהנאשם הצהיר בפני בית המשפט ביחס לרכב. הנאשם ציין כי הוא מודה בכתב האישום המתוקן וביחס לרכב אשר אליו התייחס התיק אשר במסגרת ההסדר נמחק, הצהיר הנאשם, כי "הרי אני מצהיר כי אין לי כל טענה לגביו (לגבי הרכב בתיק האחר - י.ר.ל) ואין לי התנגדות כי יושמד".