פרוטוקול בתיק פ 1457/06

עו"ד דוד כץ:

אני מופיע על דעתו של עו"ד אבו מדיעם.

פסק דין ללא הרשעה

1.         הנאשמת הודתה במסגרת הסדר טיעון בעבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 273 לחוק והעלבת עובד ציבור, עבירת לפי סעיף 288 לחוק.  מכתב האישום עולה, כי בתאריך 18.7.05 שפכה הנאשמת על אמה כוס קפה, משכה בשערות ראשה, שברה קערות וחתכה בסכין חוטי טלפון. היא העליבה את השוטרים שהגיעו למקום ובעטה ברגלו של אחד מהם. בתחנת המשטרה הוצע לה לשתות מים על מנת להרגע, אך היא שפכה את המים על אחד השוטרים. בהסדר הטיעון סוכם, כי המאשימה תעמוד על הרשעת הנאשמת וכי שירות המבחן  יבחן את הסוגייה.

2.         תסקיר שירות המבחן מגולל נסיבות חיים  מורכבות וקשות, שהשפיעו על הנאשמת ועצבו את אופייה. הנאשמת סיימה שתים עשרה שנות לימוד, שרתה בצבא ולמדה בקורס מזכירות רפואיות בכירות, תחום בו לא מצאה עבודה. היא עבדה במלונות ים המלח בעבודות מזדמנות. בעקבות היחסים העכורים עם בני משפחתה, אשר היו מלווים בפגיעות פיזיות ונפשיות, עזבה הנאשמת את הבית והחליפה מקומות עבודה רבים. לאחרונה אף חוותה משבר נפשי.

הנאשמת הודתה באופן חלקי בעבירות שעברה וטענה כי במהלך מריבה שפרצה בין אחיה ואמה לבינה ניפצה צלחות והתנגדה לבקשת השוטרים כי תתלווה אליהם לתחנה ולנסיונותיהם לכבול אותה. את האלימות שנקטה כלפי בני משפחתה הסבירה בנסיונותיהם  להניעה לעזוב את הבית. כיום מבינה הנאשמת כי היא זקוקה לסיוע טיפולי שימתן ויפחית את עוצמת הכעסים כלפיהם .

שירות המבחן התרשם כי עסקינן בנאשמת שמתאפיינת בחוסר יציבות וזקוקה ללווי, תמיכה וסיוע. לפיכך, המליץ להעמידה בפיקוח.  שירות המבחן העריך גם שהרשעתה בדין עלולה לפגוע משמעותית בתדמיתה ובדימויה העצמי, לגרום לנסיגה בתפקודה ולצמצם אפשרויות תעסוקה. לכן המליץ להימנע מהרשעה.

3.         בטיעוניה לעונש פרטה התובעת את העובדות נשוא כתב האישום וטענה כי אין מקום לקבל את המלצת שירות המבחן, שכן לדעתה הנאשמת אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו בפסיקה בסוגיית הימנעות מהרשעה. הסניגור טען כי הנאשמת אינה עבריינית באופיה, כי הרשעתה תגרום לפיטוריה ולכן עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן, העולה, לטעמו, בקנה אחד  עם אינטרס הציבור.

לנאשמת ניתנה זכות המלה האחרונה. לדבריה היא מתחילה דרך חדשה, התקבלה לעבודה בחב' "סלקום", עוברת קורס שירות לקוחות ומכירות והתחייבה בחוזה העבודה כי אין לה הרשעות קודמות.  כן ציינה, שאם יתברר כי לחובתה הרשעה בפלילים , אזי לא תוכל להמשיך בקורס, תאלץ לשלם קנס ועבודתה תופסק. הנאשמת הביע חרטה וציינה כי בינה לבני משפחתה שוררים עתה  יחסים טובים.

4.         השימוש בסמכות אי הרשעה ייעשה במקרים נדירים וחריגים בלבד. המבחנים נקבעו בשורת פסקי דין, וההלכה בנידון היא מן המפורסמות. רק לשם הדגמה ראו: ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו], ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל פ"ד (3) 337, ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד (3), עמ' 685 וע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נח (4), 869.

בהלכת תמר כתב קבעה כב' השופטת דורנר, כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים, על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים.

5.         ההכרעה בתיק אינה קלה. קשה לעבור לסדר היום על העבירות שהנאשמת עברה. במיוחד אמורים הדברים לגבי תקיפת שוטרים. לא בכדי קבע המחוקק עונשי מאסר מינימום בעבירות אלה. בכך גילה דעתו כי  ראוי לנקוט יד קשה כנגד מי שמעז להרים יד על שוטר.

מאידך, העבירות נעברו בעידנא דריתחא על רקע משבר אישי מתמשך והיוו אירוע חד פעמי. עסקינן בבחורה צעירה, המצויה בראשית דרכה, שידעה סבל רב בחייה  ושטרם גיבשה את זהותה מבחינה אישית ומקצועית. אליבא דנאשמת, התמדה במקום עבודה מסודר הינו המפתח להצלחתה בחיים. הרשעתה בדין  עלולה לפגוע פגיעה משמעותית בתדמיתה ובדימויה העצמי, לסכן את המשך העבודה ב"סלקום" ולהפחית את סיכוייה למצוא עבודה אחרת.  לאחר בחינת  ושקלול כל הנתונים והטענות , שוכנעתי כי במקרה שבפנינו שיקולי השיקום גוברים. האינטרס הציבורי, במובנו הרחב, מחייב הימנעות מהרשעה.

 לפיכך, אני מאמץ את המלצת שירות המבחן, קובע כי הנאשמת ביצעה את המעשים המיוחסים לה, אך נמנע מלהרשיעה ומחייב אותה לעמוד בפיקוח למשך שנה.

אני מבהיר לנאשמת כי במידה ותמעד בתקופת המבחן, תסתבך בפלילים או לא תמלא אחר הוראות שירות המבחן, כי אז רשאי יהיה בית המשפט להפקיע את  צו המבחן  ולהטיל עליה עונש ממשי בגין  העבירות שעברה.

הודעה זכות הערעור.

עותק יישלח לשירות המבחן.

ניתן היום י"ג בתשרי, תשס"ט (12 באוקטובר 2008) במעמד הצדדים.