פרוטוקול בתיק פ 1422/03

הכרעת דין

1.         עקב עומס עבודה רב ביותר, התעכבה עד כה הכרעת דיני. עם בעלי הדין הסליחה.

2.         כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - "חסד"פ"), הנני מקדים ומודיע כי החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

נתוני רקע

3.         הנאשמת 2 (להלן, גם "רמת טבעון") היא חברה הרשומה כחוק בישראל והעוסקת במתן שירותי סיעוד ומנהלת בתי אבות. הנאשם 1 (להלן, גם "אשד") הוא רואה חשבון במקצועו ובתקופה הרלוונטית לכתב האישום היה מנהל פעיל ברמת טבעון.

4.         בביקורת חשבונות שנערכה על ידי המאשימה התברר כי בין החודשים אוגוסט 2000 לדצמבר 2000 ניכו הנאשמים מס תשומות מבלי שהיו בידם מסמכים וזאת, כנטען, במטרה להתחמק מתשלום מס, בסכום כולל של 355,977 ש"ח. הקיזוז נעשה פעמיים: פעם אחת ברמת טבעון ופעם שנייה בחברה נוספת שנוסדה, אף על ידי אשד, היא מעונות רמת טבעון (1998) בע"מ (להלן - "מעונות רמת טבעון").

            בכך, על פי כתב האישום, עברו הנאשמים עבירה של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך, בהתאם להוראות סעיף 38 וסעיף 117(ב)(5) ביחד עם סעיף 119 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן - "חוק מע"מ").

5.         לכל אורך הדרך התנהלו מגעים חוזרים ונשנים על מנת לסיים המסכת בדרך מוסכמת. משעה שהדבר לא הסתייע נשמעו ראיות בעלי הדין והוגשו מוצגים. לא אדרש לכל הראיות האמורות. נהיר, מתחילת הדרך, כי אין עוררין על המסכת העובדתית הנטענת בכתב האישום, דהיינו על כך שנתבעו תשלומי-כפל בגין מס תשומות, בכך שהם נתבעו גם לזכות רמת טבעון וגם לזכות מעונות רמת טבעון. ועוד אין חולקין כי בשלב מוקדם ביותר תוקן המעוות בדרך של השבת החוב למע"מ, עוד בטרם נעשתה הביקורת, ותשלום מלוא החוב למע"מ, עוד בטרם הוגש כתב האישום.

6.         לנוכח כל אלו דרושה לפנים עדותו של עד התביעה מר יוסף אבנר (להלן - "יוסף"), אשר עובד כמנהל חשבונות במשרד ראיית החשבון של אשד, ועדותו של אשד עצמו. אכן, בתחילה הודיע סניגורם של הנאשמים כי בדעתו לטעון ל"הגנה מן הצדק". לנוכח כל אלו נמסרו עדויות נוספות מטעם המאשימה להדיפת הטענה האמורה. בסופה של דרך, ובסיכומי טענות הנאשמים, לא חזרה ונשנתה הטענה האמורה, וטוב שלא נשנתה. ואולם ראוי להצביע על המסכת העובדתית שלאורה נטענה הטענה האמורה, שהרי אף היא תעמוד בהמשך בחלק משיקוליי.

7.         אין חולקין כי מתחילת הדרך הסתמנה האפשרות כי ישולם כופר בגין המסכת האמורה, בסכום נכבד. המליץ על כך מר צבי וייזר (להלן - "וייזר"), הממונה האזורי של מע"מ. נתכנסה ועדת תפיסות מקומית, שהחליטה להטיל כופר פלוני. לאחר מכן התכנסה ועדת תפיסות אזורית שהחליטה להחמיר את סכום הכופר, ואולם הייתה בה דעת מיעוט שסברה שיש להגיש כתב אישום. העניין הגיע, איפוא, לוועדת התפיסות העליונה והיא החליטה לאמץ את דעת המיעוט של הוועדה האזורית, ועל הגשתו של כתב האישום. דומה שהדבר לא נראה למנהל רשות המיסים. כתוצאה מכך חזרה ונתכנסה ועדת התפיסות העליונה, ולא חזרה בה מהחלטתה להגיש כתב האישום.

            נהיר, לנוכח כל אלו, כי רשות המס  נהגה באורח הוגן, ראוי ושקוף. השיקול להמיר את האישום בכופר נדון באורח מקצועי ומקיף, בשלוש ועדות, ובארבע ישיבות. לא נמצא כל דופי, איפוא, בהתנהלותה המנהלית הנאותה של רשות המס, באופן שיש להידרש ולהכריע בכתב האישום לגופו. אדרש, איפוא, לעיקרי העדויות שבפניי.

לתשתית העובדתית הנטענת

8.         מעדותו של יוסף עולה כי במחצית השנייה של שנת 2000 הוחלט להעביר את הפעילות של מבנה של רמת טבעון בקרית ביאליק, הוא "נוף הקריה", למעונות רמת טבעון מרמת טבעון. הדבר היה על רקע של רכישת נכס זה. יוסף מציין כי בהנהלת החשבונות הסתבר כי התשומות בגין הרכישה קוזזו פעמיים, הן ברמת טבעון והן במעונות רמת טבעון, והדבר קרה בטעות. מתחילת הדרך נטען כי לא הייתה כל כוונה של העלמת מס, שהרי הדברים גלויים מהנהלות החשבונות המסודרות של שתי החברות. בגדר הודעתו של יוסף (ת/4) הוא ציין "כי גם בעלי החברה רמת טבעון בע"מ ומעונות טבעון שהם בעצם אותם בעלים ידעו כבר בדו"ח הראשון שהיה בו קיזוז-יתר  אולם תמיד תשובתם הייתה: 'כשישתפר מצבם הכספי נחזיר את ההפרש במהרה'. המנהלים בשתי החברות הם רו"ח אשד אליהו ומר זאב יפה".

9.         בעדותו טען יוסף כי גילוי הטעות היה לקראת סוף שנת 2000 והדיווח נמסר רק למנהל זאב יפה (להלן - "יפה"), שהרי הוא מופקד על נושא הכספים בחברות. יפה הורה להחזיר את היתרה בשנת 2001. כך אכן אירע. החל מינואר 2001 קוזזו פחות תשומות על מנת לסגור את הפער. יוסף מכחיש את מודעותו של אשד, אלא לאחר שנעשתה ביקורת מע"מ בשנת 2001.

10.        כך, אף ככל שעסקינן בגרסתו של אשד. אכן, בגדר הודעתו שנגבתה לאחר אזהרה (ת/7) הוא ציין כי הוא משמש "כמנהל על". עוד הוא מציין כי ההחלטה על העתקת הפעילות בעניין "נוף הקריה" למעונות רמת טבעון נבעה משיקולים פיננסיים. בהודעתו הוא ציין כי על דבר הטעות נודע לו, בין השאר, מיוסף. הוא מציין כי הדבר נודע לו "מהמשרד. אני מניח שברגע שהם ראו כי החוזה בפועל נרשם על שם חברת מעונות הם הבינו שהיה כאן קיזוז מע"מ ביתר היות והם דרשו גם את אותו המע"מ בחברת רמת טבעון ובחברת מעונות טבעון". אכן הוא מודה כי לאחר שהתגלה הדבר "לא היינו מסוגלים לרשום את החוב בבת אחת ובמקום לפנות לשלטונות ולבקש הקלה בתשלום עשינו דין לעצמנו וניסינו לפתור את הבעיה בדרך עקומה"

11.        אף ככל שעסקינן באשד הדברים אינם מתיישבים, למצער לא באופן מוחלט, מהעולה בעדותו בבית המשפט. שהרי עולה הימנה כי בשנת 2001 הוא קיבל הודעה טלפונית מעובדים במשרד ראיית החשבון שלו ורק כתוצאה משיחה טלפונית זו הסתבר נושא קיזוז היתר שבטעות. הוא ממשיך ומעיד כי "אמרתי מה הבעיה, למה צלצלתם אליי? אמרו שעכשיו המבקרים דורשים שלא נמשיך לשלם לאט לאט אלא נעשה דו"ח מתקן ונשלם את כל היתרה בבת אחת. אמרתי תעשו את זה" (עמ' 3 לפרוטוקול 22.5.01).

12.        אף סיפור חייו של אשד, שאין לי סיבה שלא להאמין לו, הוא סיפור מעניין. אכן, בהכשרתו ומקצועו אשד הוא רואה חשבון. הוא כבן 80 והוא מציין שהוא עסק בחייו בשלושה תחומי עיסוק. ב- 20 השנים הראשונות עבד בשירות הביטחון, ב- 20 השנים הבאות עסק בראיית חשבון, וב- 20 השנים האחרונות הוא מנהל בתי אבות. ככל שעסקינן בפעילות זו הוא עוסק בצד המקצועי-הגריאטרי, הגם שהוא רו"ח בהשכלתו, ואילו יפה עוסק בתחום הכספי, לרבות נושא התשלומים למע"מ. אכן, עד עצם היום הזה אשד הוא בעלים של משרד רואי חשבון, ואולם הוא אינו פעיל בו. משרדו כמנהל החברות מצוי  ברח' הגפן 4 בחיפה. משרדו של יפה מצוי בקרית טבעון. משרד ראיית החשבון של אשד מצוי ברח' העצמאות 3 בחיפה. אכן, יוסף עובד כמנהל חשבונות שכיר שלו במשרד ראיית החשבון, ומעניק שירותי הנה"ח לחברות האמורות. אשד אינו משמש כרואה חשבון של החברות.

13.        הן יוסף והן אשד מציינים כי הייתה להם אמונה מוחלטת כי העניין יסתיים בהמרת כופר. משום כך התייחסו למסירת עדויותיהם כאל נתון פורמאלי. בכך הם מבקשים לתרץ את הסתירות המתחייבות עד הנה. שהרי, מעדויותיהם בבית המשפט עולה כי אשד התוודע לטעות הנטענת, רק משעה שנעשתה ביקורת מע"מ בשנת 2001, דהיינו לאחר שהושלמו כל הרכיבים העובדתיים של העבירות הנטענות, ולפני כן התוודע לכך יפה, שאף נתן הוראותיו לעניין החזר תשומות-הכפל. לא כך עולים הדברים למקרא הודעותיהם. בדעתי להעדיף את ההודעות שנמסרו, על פני עדויותיהם בפניי. כך, לנוכח לשונן המפורטת של ההודעות. כך, בעיקר לגבי אשד, לנוכח העובדה שעסקינן בהודעה שנמסרה לאחר אזהרה.

ואולם, ככל שעסקינן בהודעתו של אשד (ת/7), לא חודדה מעולם השאלה מתי נודעה לו הטעות הנטענת. הדבר עולה רק מהודעתו של יוסף (ת/4) שציין כי הדבר היה בידיעתם, הן של אשד והן של יפה, שהרי הם "יודעו כבר בדו"ח הראשון שהיה בו קיזוז-יתר".

14.        על יסוד התשתית האמורה אדרש לסוגיות הצריכות לפנים לצורך הכרעתי.