פרוטוקול בתיק פ 1145/02

הנאשם:

ידוע לי שהיום הדיון נקבע לצורך הקראת גזר הדין אך אני מבקש להציג שלושה מסמכים, האחד -מסמך מטעם המל"ל, אישור קבלת הבטחת הכנסה, המסמך השני הוא - מכתב מיום 06.11.05 חתום על ידי מהנדס המועצה האיזורית אבו באסמה, והמסמך השלישי - הוא תמונת היישוב שעליה מדובר מתוך עיתון.  מדובר ביישוב שהוכר מטעם משרד הפנים.

ב"כ המאשימה:

לאחר שעיינתי במסמכים שמבקש הנאשם להגיש עתה, אני מבקש להתנגד להגשת המסמכים. אין הם רלבנטים לשלב זה של הדיון ואין הם רלבנטים לעבירה החמורה שבגינה הורשע הנאשם.

החלטה

למרות שהדיון נקבע להיום לצורך הקראת גזר הדין - לא מצאתי שיש למנוע מהנאשם להציג מסמכים נוספים בטרם נעשתה ההקראה, ואני מקבל את המסמכים כראיה מטעם הנאשם לעניין העונש.

ניתנה היום כ"א בכסלו, תשס"ו (22 בדצמבר 2005), במעמד הצדדים.

                                                                                                _______________

                                                                                                   עידו רוזין,   שופט

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: " החוק"), בכך שלא קיים צו של בית משפט, ע"י כך שלא הרס את המבנה המתואר בכתב האישום בשטח של 96 מ"ר והנמצא באיזור דרגאת בנ.צ. 1573/0788  (להלן: " המבנה"),  כפי שנצטווה לעשות בת.פ. מס'  3783/99 ולפי פסק הדין שניתן ביום 03.02.00  - לפיו היה עליו להרוס את המבנה עד לא יאוחר מיום 03.08.00.

לעניין הכרעת הדין - נדחתה טענתו של הנאשם, לפיה הרס את המבנה ולאחר מכן הוקם, בדיוק באותו מקום, מבנה זהה לחלוטין. יצויין, כי הנאשם העלה טענה דומה עוד לפני מתן צו ההריסה במסגרת הדיון בת.פ. 3783/99 (ראה פרוטוקול הדיון מיום 3.2.2000 משורה מס' 1), שם טען הנאשם, כי מדובר בצריף שהיה במקום למשך יותר מ- 15 שנים, אך נהרס בסופה בשנת 1995 ובעקבותיה חוזק הצריף בבטון.

לעניין העונש טען ב"כ המאשימה, כי בעניינו של הנאשם כאן, יש להטיל עונש מאסר בפועל חמור, עונש מאסר על תנאי וקנס כספי כבד. המאשימה הפנתה לעפ 1483/04 סעיד נאיף נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה (מחוזי חיפה) וביקשה לאמץ את העונשים החמורים שנקבעו שם.

הנאשם טען כי המבנה נשוא כתב האישום איננו שלו ואיננו בהחזקתו, כי הינו מפרנס יחידי של משפחה המונה 9 נפשות, עובד בחצי משרה, מקבל השלמות מהמוסד לביטוח לאומי, ומשכורתו עומדת על 1,200 ש"ח והשלמת הכנסה בסך של 1,500 ש"ח.

המאשימה לא הביאה ראיות כלשהן כדי לסתור את טענת הנאשם לפיה המבנה איננו בהחזקתו, אלא בהחזקת אישה, שהיא קרובת משפחה של הנאשם (בקרבה רחוקה). ראה בעניין זה עמ' 11 לפרוטוקול ישיבת יום 15.2.2005. לכן, נקודת המוצא היא שכיום המבנה איננו בהחזקתו של הנאשם.

העבירה של אי קיום צו שיפוטי, היא אחת מן העבירות החמורות ביותר בחוק התכנון והבנייה.

בענייננו, הנאשם הפר את הצו השיפוטי במשך זמן רב מאוד והעונשים שהוטלו עליו במסגרת התיק הקודם (עפ 3783/99) לא היה בהם כדי להרתיעו.

מצאתי שיש לתת משקל מסויים (לקולא) לעובדה שהנאשם איננו מחזיק במבנה. אבקש להבהיר, כי בענייננו, לא הוכחו נסיבות שיש בהן כדי לפטור את הנאשם מביצוע צו ההריסה, חרף אי ההחזקה במבנה; אך עצם העובדה שהנאשם אינו מחזיק במבנה ואיננו נהנה מפרי עוולתו, יש בה כדי להפחית, במידה מסוימת, בעונשו של הנאשם.  לעניין המניעות בביצוע צו ההריסה, ראה את פסק דינה המעניין של כב' השופטת ארנה לוי וההלכות שנסקרו שם בתיק פ' 244/03 מדינת ישראל נ' סולסי אריאל (פסק דין מיום 21.12.2004, פורסם באתר האינטרנט "נבו").

שקלתי את טענות הצדדים, מצד אחד יש להביא לידי ביטוי את האינטרס הציבורי והאינטרסים המוגנים על ידי חוקי התכנון והבנייה ומצד שני, אין להתעלם מן הנסיבות האישיות של הנאשם, כפי שפורטו בפני.

בהתחשב - בנסיבות העבירה הנ"ל ובאמור ע"י הצדדים, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

1.         הנאשם ישלם קנס בסך 6,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בעשרה תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 01.01.06 ובכל 1 (ראשון) לחודש שלאחריו. במקרה של אי תשלום אחד מהשיעורים במועדים שנקבעו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי. 

2          מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים, והתנאי הוא שלמשך שנתיים מיום 01.4.2006, לא יחזור הנאשם ויבצע עבירה לפי סעיף 210 לחוק.