פרוטוקול בתיק בשא 2384/06

החב' - התובעת, העוסקת בין היתר בתחום של אספקה והתקנה של ציוד מולטימדיה ורכיבי תקשורת, הגישה כתב - תביעה נגד החב' - הנתבעת 1 ונגד בעליה - הנתבע 2 לתשלום סך 2 מליון ש"ח נכון ליום הגשתה.

עפ"י כתב התביעה נודע לתובעת כי משרד הבטחון באמצעות המשלחת הבטחונית בארה"ב מתעתד לפרסם מכרז לאספקת מקרנים עבור וידאו ומחשבים בהיקף ראשוני של כ - 1,200 מקרנים. הואיל ומימון רכישתם עתיד היה להעשות באמצעות כספי הסיוע הבטחוני אשר מעניקה ארה"ב לישראל, הוטלו מגבלות על אספקת המקרנים באופן שהם ייוצרו בארה"ב ויסופקו ע"י חב' הרשומה בארה"ב.

התובעת פנתה לנתבע 2 המתגורר בלוס - אנג'לס, יידעה אותו על המכרז הצפוי לאספקת המקרנים, והציעה כי יפעלו בשותפות בענין זה. הנתבע 2 הסכים להצעה; התובעת איתרה חב' אמריקאית שביכולתה ליצר בארה"ב מקרנים מתאימים, והמגעים בין הצדדים נמשכו.

התקיימה ישיבה בין מנכ"ל התובעת לבין הנתבע 2 והחב' שבשליטתו - נתבעת 1, וסוכם כי כל צד יהא זכאי למחצית מהרווחים אשר יתקבלו בגין עיסקה זאת. התובעת הכינה את ההצעה עפ"י מה שסוכם בין הצדדים, וההצעה נבחרה כזוכה במיכרז. בעקבות כך התקיימו מגעים ממושכים בין נציגי משרד הבטחון לבין נציגי התובעת באשר למפרטים הטכניים של המקרנים, אך לפתע הודיע הנתבע 2 כי אינו מעוניין בהמשך שיתוף הפעולה עם התובעת, וקשרי העבודה בין הצדדים נותקו.

מאוחר יותר נודע לתובעת כי החב' הנתבעת 1 סיפקה עד אותו מועד כ - 1,200 מקרנים, והתובעת דורשת את מחצית הרווחים בגין מקרנים אלה. התובעת ממשיכה וטוענת כי עד למועד הגשת התביעה סיפקה הנתבעת 1 כ - 1,800 מקרנים והוזמנו ממנה ע"י משרד הבטחון עוד כ - 500 מקרנים. התובעת ערכה תחשיב של הרווח הצפוי, ובהיותה זכאית למחציתו היא מעמידה את סכום תביעתה על שני מליון ש"ח.

לבקשת התובעת הוטל עיקול להבטחת סכום התביעה על כספים השייכים לנתבעים במשרד הבטחון, אגף הכספים והממונה על משלחת הרכש בארה"ב.

המחזיקה - מדינת ישראל, משרד הבטחון, הגישה בקשה לביטול העיקול הנתמכת בתצהירו של חשב משלחת משרד הבטחון בניו - יורק, אשר שימש קודם לכן כראש אגף הכספים בפועל של משרד הבטחון. לדבריו יש לבטל את העיקול, שכן למשלחת הרכש בניו - יורק אין כל התחייבות להעברת כספים כלשהם לנתבע 2, וכי כספים, ככל שהם אמורים להשתלם לחב' - הנתבעת 1, אמורים להשתלם מחשבונה של ממשלת ארה"ב.

לדבריו, משרד הבטחון אינו "מחזיק" של הכספים ל - NEXTELועל התובעת למצוא את סעדיה בארה"ב לפי דיני ארה"ב, ולא מכספי הסיוע הבטחוני. לטענת המצהיר, כספי הסיוע של ממשלת ארה"ב מופקדים בחשבון מיוחד, שבשליטת ממשלת ארה"ב בלבד, ואינם מצויים ברשות המשלחת בניו - יורק. הרכש מותנה בסופו של דבר באישור בכתב ומראש של ממשלת ארה"ב.

לפי כללי הסיוע אין אפשרות להעביר כספים לגורם שלישי שאינו חב' אמריקאית.

מקום שהתשלום אושר ע"י ממשלת ארה"ב מראש, נוהגת משלחת משרד הבטחון לבצע את התשלום ללא כיסוי תוך יצירת מעין הלוואה, והכסף מתקבל תוך זמן קצר מקופת הסיוע שבשליטה אמריקאית. אם הכסף לא ישולם לספק, NEXTEL, אזי לא תגיע התמורה מקופת הסיוע; לא יהיה תקצוב לתשלום, לא יהיה כל תשלום העומד בפועל לזכותו של הספק, והמשלחת תצטרך ליטול את הכספים ולהחזירם למקור ממנו לוותה אותם, ושוב יימצא הספק ללא כל זכות לקבלת כספים. אם לא כך תנהג המשלחת, היא תימצא בגרעון תקציבי המהווה עבירה לפי חוק יסודות התקציב. מסקנתו של המצהיר היא כי הטלת העיקול הזמני ימנע ממנה לבצע את אותה "הלוואה" לטובת ממשלת ארה"ב ולבצע את התשלום, שכן לא יהא לה מקור תקציבי לכך, ואילו הספק - NEXTEL, יקבל את התשלומים ישירות מקופת כספי הסיוע של המשלחת בניו - יורק ע"י המימשל האמריקאי.

טענות המבקשת הן אפוא, שלנתבע מס' 2 לא מגיעים כספים מהמבקשת, ואשר לנתבעת מס' 1, אמנם קיימת התקשרות ביניהן, אך המבקשת אינה בגדר "מחזיק" משום שהיא מממנת את התשלומים המגיעים לנקסטל ממנה באמצעות כספי הסיוע הבטחוני של ממשלת ארה"ב.

ב"כ המבקשת חזר בסיכומיו על האמור בתצהיר המצהיר מטעמה, וצרף את נספח ב' - כללי המימון לחוזים ישירים של המימשל האמריקאי; שאינם מתייחסים למצב בו קיימת תביעה כנגד ספק מצד גורם שלישי כלשהו. וכן נספח ג - אישור שהתקבל בדואר אלקטרוני אצל היועץ המשפטי של המשלחת בניו - יורק (מיום 8.3.06 לפיו המשלחת לא תוכל לקבל כספי סיוע בגין רכישה, שבמקום להשתלם לספק שולמו לצד שלישי כלשהו, שאיתו יש לספק סכסוך משפטי הנדון מחוץ לארה"ב.

טענת המדינה, כאמור, כי אם המשלחת לא תבצע את התשלום מפאת העיקול הזמני, הרי שאת התשלום יבצע המימשל האמריקאי מתוך קופת כספי הסיוע של ממשלת ישראל, ומשלחת הרכש תיוותר ללא כיסוי תקציבי לכיסוי העיקול הזמני.

השארת העיקול על כנו ימנע מן המשלחת לבצע את התשלום, בהעדר מקור תקציבי לכך, והספק יקבל את התשלומים ישירות מן המימשל האמריקאי. מעשית, יישאר עיקול שאינו מביא כל תועלת לנתבעים.

ב"כ המשיבה טוען כי העיקול הזמני מהווה מחסום משפטי, שמטרתו למנוע מהמחזיק לעשות שינוי כלשהו בנכסים המוחזקים בידיו עבור הנתבע, וזאת עד למתן פס"ד בתביעה. כמו כן טוען ב"כ המשיבה כי המבקשת התקשרה ישירות בהסכם עם חב' נקסטל, ואין מחלוקת כי היא זכאית לכספים עפ"י התקשרות זאת מהמבקשת, ועל כן המבקשת נחשבת ל"מחזיק" שבידיו "נכסים" של נקסטל. לדברי ב"כ המשיבה, האופן בו מממן המחזיק את ביצוע ההתחייבויות שנטל כלפי החייב אינה רלבנטית; די בכך שקיימת התחייבות של המחזיק כלפי החייב, והעיקול גורם ל"הקפאת" ביצוע התחייבויות אלה.

צודק ב"כ המשיבה כי אין בכללים (נספח ב' לסיכומי ב"כ המבקשת) כל איסור על עיקול כספים, שהרי הכללים אינם נוגעים למצב בו קיימת תביעה כנגד ספק מצד גורם שלישי כלשהו.

אשר לנספח ג', אשר ב"כ המשיבה מטיל ספק בנפקותו, מוכנה אני להניח לטובת ב"כ המבקשת כי מדובר במסמך מהימן, לפיו המשלחת לא תוכל לקבל כספי סיוע בגין רכישה, שבמקום להשתלם לספק, שולמו לצד שלישי כלשהו. ואולם, כדברי ב"כ המשיבה, גם אם אכן כך הדבר הרי שבמדה ואין חוב לחברת נקסטל, אין המבקשת מחויבת עפ"י צו העיקול.

מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיבה כי ההתחייבות לתשלום כלפי נקסטל היא של המבקשת, ועפ"י ההסכם ביניהן היא זאת שמבצעת את התשלום, ומכאן שניתן לעקל אצל המבקשת את הכספים המגיעים ממנה לנקסטל.

אני מקבלת את עמדת ב"כ המשיבה שהמדובר בכספים המשולמים ע"י ממשלת ישראל, בגין הסכם לאספקת טובין לישראל, ובקשר לתביעה שעניינה הסכם שותפות בישראל.