פרוטוקול בתיק בש 3849/08

ב"כ המבקשת :

מגיש מסמך מהמפקחת המחוזית במשרד הרווחה.

החלטה

פתח דבר

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה - עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), תקיפת זקנים - עבירה לפי סעיף 368ו(א) לחוק, איומים - שתי עבירות לפי סעיף 192 לחוק, ניסיון תקיפה - עבירה לפי סעיף 25 + 379 לחוק וכן עבירה של הפרעה לשוטר - עבירה לפי סעיף 275 לחוק.

המשיב שהינו בנה של המתלוננת אולגה לוזקין - ילידת 1935 החל להתגורר עימה מחודש פברואר 2008 תחת קורת גג אחת. בהתאם לכתב האישום, בתחילת חודש מרץ הגיע המשיב לדירה, קילל את המתלוננת, נכנס לחדרו ושמע מוסיקה בקול חזק. המתלוננת ניגשה לחדרו וביקשה שינמיך את עוצמת הקול, ואז תקף אותה בכך שדחף אותה מחדרו ואיים עליה שיזרוק אותה מהקומה השנייה. המתלוננת עקב פחדה מפני המשיב נכנסה לחדרה וניסתה לנעול את הדלת. המשיב הגיע לדלת ודחף אותה בכוח, אך המתלוננת הצליחה לנעול את הדלת.

עוד עולה מכתב האישום כי במועד מאוחר יותר - ביום 19.3.08 כאשר היו המתלוננת והמשיב בדירה, המשיב נכנס לחדרה של המתלוננת, בשעה שהמתלוננת ישנה על הכורסה, תקף אותה בכך שדחף אותה עד שהמתלוננת נפלה מהכורסה ונחבטה. לאחר שהמתלוננת נפלה, המשיב ניסה להמשיך ולתקוף אותה באגרופיו, האשים אותה בכך שלא הכינה לו אוכל, קילל אותה ואיים עליה שיהרוג אותה. בהמשך שפך את האוכל שהכינה וניסה לתקוף אותה שוב, עד שהמתלוננת ברחה מן הדירה.

באותו מעמד כשהגיעו שוטרים לדירה והודיעו למשיב שהוא מעוכב. המשיב התנגד לעיכוב, החל להשתולל עד שנכבל על ידי השוטרים.

כתוצאה מהתקיפה ומהנפילה מהכורסה נגרמו למתלוננת חבלות של ממש בדמות שטפי דם בזרועה השמאלית ובשד השמאלי.

מיד עם מעצרו של המשיב בדיון הראשון אשר נערך בפני מותב אחר טרם הועבר התיק אלי, הורה בית המשפט לאור בקשת ב"כ המשיב, כי המשיב יבדק על ידי הפסיכיאטר המחוזי אשר יבחן את כשירותו של המשיב לעמוד לדין היום ואחריותו למעשים המיוחסים לו.

בסופו של יום התקבלה בפני חוות דעת פסיכיאטרית, ממנה עולה כי המשיב אינו חולה במחלת נפש אלא לוקה בתסמונת מוחית אורגנית שביטויה הוא ליקוי בתפקודים הקוגנטיביים.

בדיון  ראשון לאחר קבלת חוות הדעת ציין ב"כ המשיב כי עולה מחוות הדעת כי המשיב אינו בר עונשין ביום המעשה ובאותו מועד ציין ב"כ המדינה, כי לשיטתו לא כך עולה מחוות הדעת וביקש לשקול האמור בחוות הדעת ומכאן נדחה הדיון. אציין כי עוד בדיון האמור הוריתי כי העתק מההחלטה יועבר אף למנהל המרכז לבריאות הנפש, ולצורך בשילוב וטיפול המשיב במוסד מתאים בשים לב לעולה מחוות הדעת, בה צויין כי מקומו במוסד המיועד למי שלוקים במחלות מסוג זה.

בדיון הנדחה התקבלה בפני התייחסות נוספת של שירותי הרווחה בעיריית ערד ממנה עולה כי נבדקת אפשרות שילוב המשיב במוסד מתאים.

טענות הצדדים

ב"כ המבקשת טענה כי חוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי הינה חוות דעת בעייתית שאינה סטנדרטית וכי שאלת האחריות הפלילית מקומה לידון בהליך העיקרי. עוד הדגישה כי מן הראיות עולה כי המדובר במשיב מסוכן שיש מקום להגן על המתלוננת ועל הציבור מפניו, ומכאן יש מקום להורות על מעצרו ולא ניתן לשחררו ללא חלופה מתאימה. עוד עתרה לקבלת תסקיר של שירות המבחן, תוך שציינה כי קיים מוסד שבהתאם לשיחה עם עובדת סוציאלית, שנבחנת אפשרות שילובו של המשיב שם. מכל מקום הדגישה כי בשלב זה, בשל המסוכנות, עד שתימצא חלופה מתאימה, אין מקום להורות על שחרורו.

ב"כ המשיב מנגד, חזר וציין כי יש מקום להורות על שחרורו של המשיב כבר עתה  לאור חוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי, ממנה עולה כי המשיב אינו אחראי למעשיו.

עוד הדגיש כי מחוות הדעת עולה כי בסופו של יום המשיב לא אחראי למעשיו. בשים לב לכל האמור ציין כי יש להורות על שחרורו של המשיב לאלתר ובכל מקרה אין מקום להמשיך להחזיקו במעצר. ביחס לטיעוני ב"כ המדינה השבי כי גם אם יבדק על ידי נוירולוג הרי הקביעה ביחס לאחריות על סמך הבדיקה הנוירולוגית הינה לפסיכיאטר.

בסיום הטעים כי אימו מוכנה לפנות דירתה  לשחרורו לבית אימו שהסכימה להתפנות מביתה וכי באם המשיב אינו בר עונשין, לא קמה עילת מעצר, ולאור כל האמרו עתר לשחרורו.

דיון

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על שחרורו של המשיב בשלב זה בהעדר חלופה ראויה, וכי יש מקום לדחות הדיון לצורך קבלת תסקיר מעצר של שריות המבחן אשר יבחן החלופות שהוצעו ואף  חלופה מוסדית, עליה דובר בחוות הדעת.

ראש וראשית אתייחס בקצרה לשאלת הראיות לכאורה. מעיון בתיק החקירה ובעדות המתלוננת עולה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, ובכלל זה עדות המתלוננת. כאשר המתלוננת מתארת את האירועים באופן ברור, את תקיפתה ואת תחושותיה הקשות. כמו כן מצויות בתיק החקירה תמונות המתעדות את החבלות. המתלוננת אף מתארת את החשש שלה מפני המשיב כיוון שהוא לא צפוי, את העובדה שכאשר הוא מצוי בהתקפי זעם הוא מקלל, אומר דברים קשים, מנסה להרביץ לה, לדחוף אותה ואף קרה שהרביץ לה בעבר. ממיזכר הקיים בתיק החקירה עולה עוד, כי המתלוננת לאחר מתן עדותה החלה לבכות תוך שציינה כי היא מפחדת מהמשיב וכי אם ישוחרר הוא יהרוג אותה.