פרוטוקול בתיק בש 1821/05

ב"כ המבקשת:

טרם שמיעת ההחלטה אני מבקש לציין שהערב שהוצע בדיון הקודם, לא נחקר על ידי, ולא קיבלתי את מספר תעודת הזהוי שלו, לצורך בדיקת עברו הפלילי.

הרכב בו הסיע נאשם 2 את הנאשמים הוא שייך לחברת אביב, הוא נחקר היום על ידי המאשימה ואמר שהוא לא קנה את הרכב והוא לא שייך לו, ואין לו התנגדות להחזיר את הרכב לחברה.

נמסרה לי הודעה שהמתורגמנית לא יכלה להגיע לאור מזג האויר במקום מושבה - ירושלים.

ב"כ המשיב:

אנו מסכימים שהרכב יוחזר לחברה, שהם הבעלים של הרכב. אין בזה משום הודאה על עבירה פלילית כלשהי, עניין זה יסודר בין החברה לבין המשיב.

החלטה- בענינו של המשיב מס' 2

בפני בקשה להחזקת המשיבים 1 ו-2 במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"א - 1996. [להלן:"החוק"].

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום בבית משפט נכבד זה המייחס להם שהייה שלא כדין בישראל, עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל - התשי"ב - 1952 וכן קשירת קשר לביצוע פשע ומתן סעד למסתנן.

בכתב האישום נטען, כי ביום 25.1.05, בעת ששהו המשיבים במדינת ישראל, ללא אישורי שהייה, קשרו המשיבים קשר לסייע ל- 6 נתינים זרים מסין להסתנן ארצה דרך גבול ישראל מצרים מבלי שיש בידיהם אישורי כניסה והיתרי העסקה כנדרש בחוק.

במהלך הדיון בבקשה, שהתקיימה במעמד הצדדים ובאי כוחם, הובא לידיעתי חומר החקירה ועל פיו טענה ב"כ המבקשת, כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למשיבים בכתב האישום.

ב"כ המבקשת טען, כי לנוכח העבירה בכתב האישום קמה כנגד המשיבים עילת מעצר בשל מסוכנותם ולפיכך ומשאין בנסיבות מקרה זה חלופת מעצר הולמת ביקש להיעתר לבקשתו ולהורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים.

הצדדים הסכימו שהבקשה תתקבל כלפי המשיב מס' 1, וכב' השופט שפסר אישר את הסכמת הצדדים והורה על מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים, כאמור בהחלטתו מיום 7.2.05. לפיכך, החלטה זו מתייחסת מכאן ואילך רק בעניינו של המשיב מס' 2, אשר יכונה מעתה ואילך " המשיב".

ב"כ המשיב טען, כי לא קיימות כנגד המשיב ראיות לכאורה לגבי המיוחס לו בכתב האישום. נטען כי מדובר בעובד זר חוקי לחלוטין, אשר רק מסיבות בירוקרטיות, הקשורות במשרד הפנים, קיים עיכוב בקבלת אשרת העבודה עבורו. עוד טען ב"כ המשיב, כי אין במעשים המיוחסים למשיב, כדי לפגוע בביטחון המדינה, כי מדובר במשיב שאין לו שום איבה למדינה, אשר בא במטרה להתפרנס ולפרנס את משפחתו וכי נקודת המפגש לא היתה במקום רחוק, אלא בסמוך לעיר באר שבע וכי המשיב לא ידע ולא יכל לדעת שמדובר במסתננים בלתי חוקיים. עוד ציין ב"כ המשיב כי יש לערוך הפרדה בין המשיב 1 לבין המשיב מס' 2 שכן לשיטתו, המעורבות של המשיב 2 פחותה ומינורית.

אין חולק כי תנאי מהותי למתן צו מעצר עד תום ההליכים, שבלעדיו אין, הוא שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה וטיבן של ראיות אלו הוא כזה שיש סיכוי סביר לכך, שאותן ראיות תהפוכנה בסוף ההליך הפלילי לראיות רגילות אשר יבססו את אשמת המשיב מעל לכל ספק סביר.

בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה (ראה בש"פ 8587/95 זאדה נ. מ"י).

זאת ועוד, לפי סעיף 21 (א)(1) לחוק רשאי בית המשפט לצוות על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים אם הוא סבור שנתקיימה אחת החלופות שפורטו שם ושאחת מהם, האמורה בסעיף  קטן (ב) היא "שקיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם ואת בטחון הציבור או את בטחון המדינה". בסעיף קטן (ג) פורטו 5 חלופות שעליהן נאמר כי "חזקה כי מתקיימת העילה האמורה בסעיף קטן (ב) אלא אם כן הוכיח הנאשם אחרת".

לאחר שבחנתי את הבקשה ועיינתי בחומר החקירה  הגעתי לכלל מסקנה כי יש ראיות לכאורה כנגד המשיב ואף קיימת עילת מעצר כנגדו בשל מסוכנותו וזאת לאחר שנמצא כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הצבור כפי שקבוע בסעיף 21 (א)(1)(ב) .

אומנם בנסיבות העניין קמה לכאורה עילת מעצר נגד המשיב ואולם על פי הקבוע בסעיף 21 (ב) לחוק עדיין מוטלת על ביהמ"ש החובה לשקול אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה שפגיעתם בחרותו של המשיב פחותה.