פרוחי נ' מדינת ישראל

1.בפני ערעור על גזר הדין שניתן כנגד המערער בבית המשפט לתעבורה, בעקבות הרשעתו בעבירה של נהיגה בשכרות.

ההליך בפני בית המשפט קמא:

2.המערער הודה בכך, שביום 25/04/09 בסמוך לשעה 01.30, נהג ברכב בשכרות ובבדיקה שנערכה לו נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף, עמד על 320 מיקרו גרם.

3.הודאת המערער בעובדות כתב האישום, ניתנה ביום 13/12/11 במסגרת הסדר טיעון, אשר כלל הסכמה לשליחתו לקבלת תסקיר שירות המבחן "אשר המלצותיו יחייבו את הצדדים".

4.ביום 20/09/11 לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן, טענו הצדדים לעונש ובית המשפט (בהרכב שונה מזה שבפניו הוצג ההסדר), דן את המערער ל-24 חודשי פסילה בפועל, בניכוי תקופת הפסילה המנהלית, 3 חודשי פסילה על תנאי ו-5 חודשי מאסר על תנאי.

5.בכך, ללא ספק, דחה בית המשפט קמא את המלצת שירות המבחן, אשר קבע כי לפי התרשמותו מדובר בבחור שהינו "מלח הארץ", כישרוני, נעים הליכות, ורבלי, אנטליגנטי ובעל מוסר ואחריות רבה לעצמו ולסביבתו, ולכן המליץ לשקול הטלת של"צ בהיקף של 100 שעות. בהתחשב בהתרשמות החיובית מהמערער וההערכה כי הסיכוי להישנות העבירה הוא נמוך ולאור המתואר בתסקיר כולו, המליץ שירות המבחן להתחשב באורך תקופת הפסילה ולהטיל על המערער פסילה מינימאלית.

6.במועד הטיעונים לעונש, התייצב בפני בית המשפט קמא תובע אחר מזה שעימו סוכם ההסדר. מטיעוניו לעונש עולה, כי היה מודע להסדר הטיעון, יחד עם זאת, הציגו באופן שהוסכם כי התביעה לא תעתור לעונש מאסר על תנאי באם התסקיר יהא חיובי, ומסיבה זו הוא עותר בפני בית המשפט להטיל על המערער של"צ, פסילה על תנאי, קנס ופסילה בפועל.

נציג התביעה ביקש לאזן אי הטלת מאסר מותנה על ידי הטלת פסילה בפועל לתקופה המינימאלית הקבועה בחוק וביקש לפרש כך את המלצת שירות המבחן.

7.לשאלת בית המשפט קמא, הסביר נציג התביעה מדוע הושג ההסדר, לטענתו, מן התרשומת הקיימת בתיק, עולה כי באת כח המערער הצביעה בפני ראש השלוחה הקודם על "נקודות מסוימות בראיות", אלה לא הצדיקו תיקון כתב האישום, אך הביאו להשגת ההסדר.

בהמשך להסבר זה, הוסיף נציג התביעה, כי הוא איננו מבקש לסטות מן ההסדר, אלא לכבדו בכפוף להגבלות המשפטיות.

8.בטיעוניה לעונש הדגישה באת כוח המערער את התסקיר החיובי שהוגש ביחס למערער והפנתה להמלצותיו של שירות המבחן, המלצות שהצדדים הסכימו כי יחייבו אותם. עוד טענה כי עורך התסקיר לא השתמש במונח פסילה מינימאלית, במובנו בחוק, אלא הכוונה הייתה לתקופה קצרה יותר.

9.בית המשפט קמא עמד בגזר הדין בהרחבה על חומרת העבירה של נהיגה בשכרות, והסיכון הרב שיוצר נהג שיכור לעצמו ולסביבתו. בהתייחסו לנסיבותיו האישיות של המערער, קבע בית המשפט קמא, כי אלה אינן מצדיקות אבחנה בינו ובין נהגים אחרים, עליהם הוטלה פסילה לתקופה המינימאלית.

10.עוד נקבע בגזר הדין, כי לא הובאו בפני בית המשפט קמא הסברים של ממש להסדר הטיעון, לפיו הסכימה המאשימה מראש לקבל את המלצת שירות המבחן, תוך מתן בכורה לאינטרסים האישיים של הנאשם והתעלמות מהאינטרס הכללי, המחייב מאבק עיקש ובלתי מתפשר בתופעת הנהיגה בשכרות והקטל בדרכים.

11.בית המשפט קמא קבע, כי איננו מחויב להסדר הטיעון ולפיכך, גזר על המערער את העונשים, כמפורט לעיל.

נימוקי הערעור:

12.בהודעת הערעור קובלת ב"כ המערער על כך שבית המשפט קמא אפשר לתובע לטעון בניגוד להסדר הטיעון שהושג עם קודמו, תוך הפנייתו של בית המשפט לפסקי דין בעניינם של נאשמים שדינם נגזר ללא קשר להסדר טיעון, או שתסקיר שירות המבחן לא בא בהמלצה לגביהם.

13.עוד נטען, כי שגה בית המשפט קמא, כאשר לא כיבד את הסדר הטיעון, בניגוד להלכה, ומבלי ליתן משקל לאינטרס הציפייה וההסתמכות של המערער, אשר הודה וויתר על זכותו לניהול ההליך.

14.ב"כ המערער הדגישה, כי ההסדר הושג בעקבות התדיינות עם ראש השלוחה דאז ועל רקע מה שנטען בפניו.

15.לטענת ב"כ המערער שגה בית המשפט קמא גם בכך שלא קיבל את המלצות שירות המבחן, בשל הנימוקים שפורטו שם ולא נתן משקל לכך שמדובר בצעיר, בן 26, סטודנט שנה ג' בלימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית, שירת 5 שנים בצבא, נטל חלק במלחמת לבנון השנייה, ועובד בהתנדבות כמדריך נוער בסיכון לשימוש בסמים, שהרישיון נחוץ לו לשם הגעה ללימודיו ולפעילותו ההתנדבותית.