פרג' נ' ש.ע.א למסחר והשקעות בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובע עותר לפיצוי בסך 62,500 ₪ בגין הפרה נטענת של הסכם פשרה (מיום 1.3.11) אשר קיבל תוקף של פסק דין בת.א 17728-03-09 בבית המשפט השלום בחיפה (פסק דין מיום 2.3.11). על פי המוסכם, על התובע להחזיר לנתבעת רכב מסוג ג'יפ אזוסו טרופר מ.ר 51-944-10 (להלן: "הג'יפ") לכל היותר בתוך 10 ימים מיום חתימת ההסכם. בתמורה, כך הוסכם, יהיה זכאי התובע לקבלת רכב אחר לבחירתו בשווי של 60,000 ₪ ע"פ מחירון של יצחק לוי מעודכן. במסגרת ההסכם צוין, כי "הנתבעים מודעים כי הרכב מושבת והוא יועבר לבית עסקם שבירכא באמצעות גרר, על חשבונו של התובע".

2.לטענת התובע, מיד לאחר שנחתם ההסכם ניסה ליצור קשר עם הנתבע 2 (להלן גם: "הנתבע"), אך ללא הצלחה. במסגרת שיחה בין בא כוחו לב"כ הנתבעים מיום 7.3.2011 טען ב"כ הנתבעים להסכמות אחרות מאלו שגובשו בהסכם הפשרה. משנסה התובע להשיג את הנתבע מטלפון של חבר (על מנת שהנתבע לא יזהה את המספר) ביקש הנתבע מהתובע שיתקן קודם את הרכב ולאחר מכן יביא את הרכב בנסיעה. התובע לטענתו תיקן את הרכב, על אף שלא היה חייב לעשות כן, ולמרות זאת לא הצליח ליצור קשר עם הנתבעים אשר המשיכו להשתמט מביצוע ההסכם.

3.התובע פתח בהליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבעים. כעולה מכתב התביעה, התיק נסגר על פי החלטת כב' הרשמת דנה עופר, כי באין סעד כספי לא ניתן לפתוח תיק כספי בלשכת ההוצל"פ. תיק ההוצל"פ נסגר, התובע חויב בהוצאות על סך 1,500 ₪. לטענתו, שווי הרכב בצירוף הפרשי ריבית והוצאות, ובקיזוז הוצאות בהן הוא חב לנתבעים ע"פ פסה"ד הנ"ל עומד על סך של 62,500 ₪.

4.הנתבעים טוענים, כי לאחר חתימה על הסכם הפשרה, הודה התובע כי הג'יפ מושבת מחמת ליקוי במנוע ולא רק ברדיאטור, כפי שטען בפגישה שקדמה לחתימה על הסכם הפשרה. עוד הודה, כי על הג'יפ קיים שעבוד ועיקול ומכל מקום אין אפשרות להעביר הבעלות בו לנתבעים על מנת לפעול כמוסכם על פי הסכם הפשרה. עובדה זו הסתיר התובע מהנתבעים ובכך הביא לסיקול הסכם הפשרה. התובע הפר את הסכם הפשרה, ומבקש להתעשר על חשבונם שלא כדין. מכל מקום טוענים, כי התובע אינו זכאי לסעד הכספי המבוקש, וככל שתביעתו תתקבל יהיה זכאי לקבל מהנתבעים רכב חלופי כמוסכם. לחלופין ובאם תתקבל תביעתו, יש לנכות שווי הרכב שהיה ברשותו והיה עליו להעבירו לנתבעים על פי הסכם הפשרה. העובדה, כי הוגשה התביעה לבית משפט זה ולא לבית המשפט בחיפה מעידה על חוסר תום ליבו של התובע. טוענים הנתבעים, כי כל מה שמבקש התובע הוא כסף ולא החלפת רכב ברכב.

5.עוד בפי הצדדים טענות הדדיות בנוגע לעסקת היסוד שקדמה לעריכת הסכם הפשרה. ברי כי מקומן של טענות אלו אינו במסגרת הליך זה, שכן משנכרת הסכם פשרה, נסתם הגולל על טענות אלו. טענות לאי חוקיות הסכם הפשרה/ הטעיה בנוגע להסכם הפשרה הן עילה לתביעה אחרת ולא הועלתה בהליכים אלו.

6.השאלה המתבררת בהליכים אלו הנה האם הפרו הנתבעים הסכם הפשרה בינם לבין התובע, באופן שמזכה את התובע בפיצוי כלשהו.

דיון

הפרת הסכם

7.כעולה מלשון ההסכם, זכאותו של התובע לקבלת רכב חלופי, מותנית בהחזרת הרכב לרשות הנתבעים באמצעות גרר על חשבונו של התובע והכל תוך 10 ימים. כך שלמעשה על התובע היה לנקוט בצעד הראשון לביצוע ההסכם, ולא על הנתבע.

8.השאלה הנשאלת הנה, האם התנהגות הנתבע, ולמשל באי היענות מכוונת לשיחות התובע כנטען סיכלה ביצוע ההסכם בפועל. לעניין זה, ועל אף שהיה על התובע להעביר על חשבונו הרכב בגרר לרשות הנתבעים, ברי כי לא היה עושה כן בטרם בירור שעות פתיחת המוסך וסיכום להבאת הרכב. הדבר ברור אף אם לא צוין בהסכם, שכן עלות גרירת הרכב באמצעות גרר כרוכה בעלויות שאין טעם לשאת בהם, שעה שהמוסך סגור או אינו ערוך לקבלת רכבו של התובע.

9.ויודגש, טענת הנתבע להטעייתו על ידי התובע קודם לחתימה על הסכם הפשרה, ובפרט כי הרכב מושבת מחמת בעיה הינה במנוע ולא ברדיאטור ועוד כי הוחלפו על ידו שני מנועים זה מכבר וכי הרכב מושבת אצלו מזה זמן רב, היא עילה לתביעה לבטלותו של הסכם הפשרה בהליך נפרד. ואולם הנתבע לא הגיש תביעה נפרדת (או כנגד) בעילות אלו שאין מקומן להתברר בהליך זה.

10.לענייננו, אין מחלוקת כי בין התובע לנתבע התקיימה לפחות שיחה אחת לאחר חתימת ההסכם, אם כי תוכנה שנוי במחלוקת בין הצדדים. הנתבע העיד, כי "אחרי ההסכם כשקנה את הרדיאטור אח שלו, אמרתי לו שאני אשלח את המוסכניק והוא יביא לי את הג'יפ מונע. הוא אמר לא צריך לשלוח אותו, אני אתקן את זה ואני שולח לך את הג'יפ. לא יודע מטעם מה התקשר אלי. אמר לי שהוא שולח את הג'יפ על גרר, אמרתי בכיף. המגרש שלי פתוח משעה עשר עד שבע בערב. איפה הטעות שלי פה" (עמ' 7, ש' 29-32 לפר' הדיון מיום 30.6.2013 הדגשה לא במקור). גם התובע העיד על קיומה של אותה שיחה אם כי בגרסה מעט שונה "...דיבר עם מישהו מעכו, שלחתי את אחי להביא את הרדיאטור. הוא הבטיח להביא את הטכנאי שלו. הוא יביא את הרדיאטור. מאז הוא לא ענה לי לטלפון. הבאתי את הטכנאי שלי, הרכיב את הרדיאטור ומאז נעצר הכל" (עמ' 3, ש' 24-27 לפר', כן ר' עמ' 4, ש' 26-30 לפר'). התובע העיד כי לאחר החלפת הרדיאטור הרכב הניע (עמ' 5, ש' 8-10 לפר') ובכל זאת לא הובא הרכב למוסך.

11.אלא שמעדותו של התובע עלה, כי מאז שיחה זו לא ענה לו הנתבע לטלפון. הנתבע אינו מכחיש אי היענותו אך העיד "אינני יודע על הטלפון" (עמ' 8, ש' 22 לפר'). עוד כעולה מעדותו של הנתבע, הוא לא נקט בפעולה אקטיבית על מנת לבצע הסכם הפשרה (עמ' 7, ש' 13-14 לפר').

12.התובע הציג מכתבים שנשלחו לפקס ב"כ הנתבע, כפי שהינו מצוין בכתבי הטענות. מכתב מיום 7.3.2011 ומיום 28.3.2011 ומהם עולה, כי הוא נכון לביצוע ההסכם אך אינו מצליח ליצור קשר עם הנתבע. גם כאן העיד הנתבע "לא ידעתי על המכתבים לא סיפרו לי על המכתבים" (עמ' 8, ש' 25 לפר'). ואולם קשה לקבל הטענה בפרט לנוכח חובתו של עורך הדין ליידע את הנתבע אודות הפניה, חובה המועצמת לנוכח האולטימטום הקבוע בהסכם לביצועו בתוך 10 ימים. אי העדת עורך דינו בנק' זו פועלת לרעתו של הנתבע.

13.ואולם אפילו אשתכנע, כי הנתבע בהתנהגותו מנע ביצוע ההסכם מהתובע, לא שוכנעתי כי התנהגות הנתבע עולה לכדי הפרה המקנה לתובע זכות לפיצוי כלשהו וזאת בשל שאלת הקשר הסיבתי בין הפרה זו לחוסר היכולת לקיים את ההסכם, מחמת מחדלי התובע.

14.ודוק. אין חולק, כי עובר לחתימה על ההסכם היה רכבו של התובע משועבד/ מעוקל. התובע אינו מכחיש, כי לא יידע את הנתבעים אודות השעבוד אך לטענתו, ידעו הנתבעים כי הרכב משועבד שכן הם שסייעו בידו לשעבד את הרכב על מנת לממן עלות רכישתו. מכל מקום, טוען כי התכוון להעביר השעבוד על הרכב שיקבל מהמבקשים ולחלופין לסלק יתרת הכספים עוד באותו מעמד. הנתבעים טוענים, כי הדבר לא היה בידיעתם וגם אם שנתיים-שלוש קודם לכן נרכש הרכב באמצעות מימון כנ"ל לא יכלו לדעת בחלוף תקופה זו אודות השעבוד, וממילא כי הוא עודנו עומד בתוקפו. לטענת הנתבעים, במצב כזה כלל לא ניתן להעביר בעלות.

15.בעניין זה דעתי הנה כדעת הנתבעים. חובתו של התובע עובר לחתימה על ההסכם ליידע את הנתבעים אודות השעבוד. אי יידוע דבר השעבוד מהווה חוסר תום לב מצד התובע, ובפרט כאשר השעבוד מונע העברת הבעלות בפועל. לא יכולה להיות מחלוקת, כי בבסיס ההסכמות להחלפת רכבים, ניצבת הנחה בלתי מעורערת להעברת בעלות ברכבים. בפועל, ומשלא הוסר השעבוד עד לתום מועד ביצועו של ההסכם, הרי שלמעשה פסק הדין המורה על מתן תוקף להסכם, הוא בבחינת פסק דין שאינו ניתן לביצוע וזאת מחמת התנהגותו של התובע דווקא. בהתנהגותו של הנתבע אם כן ממילא לא היה כדי לשנות עובדות אלו, בין אם היה מתואם מועד להבאת הרכב למוסכו של הנתבע ובין אם לאו, ולפיכך איני מוצאת מקום לפסוק פיצוי בגין התנהגותו של הנתבע.

16.לאור מסקנתי זו, הנני מורה על דחיית התביעה ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ב' אלול תשע"ג, 08 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: