פרג' ואח' נ' עיריית פתח תקווה

פסק דין חלקי

(מחיקת עילת ההשבה של הפרשי הצמדה)

המבקשים הגישו בקשה להסתלקות מהעילה הנוגעת לאי תשלום הפרשי ההצמדה לה טענו בבקשתם לאישור תובענה ייצוגית לפי סעיף 16 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "בקשת ההסתלקות", "בקשת האישור" ו"החוק" בהתאמה). בהתאמה הגישו המבקשים חוות דעת מתוקנת של כלכלן (להלן: "חוות הדעת המתוקנת").

בבקשת האישור נטען כי כאשר המשיבה משיבה לחברי הקבוצה סכומים שנגבו מהם ביתר בגין ארנונה (להלן: "הזיכויים"), היא אינה מצרפת לזיכויים הפרשי הצמדה וריבית. לבקשת האישור צורפה חוות דעת מומחה (להלן: "חוות הדעת הראשונה").

המבקשים תמכו את בקשת ההסתלקות בתצהירים בהם הצהירו כי הם מבקשים להסתלק מבקשת האישור ומתביעתם האישית, בכל הנוגע לעילת אי תשלום הפרשי ההצמדה, הואיל ולאחר בדיקת חוות הדעת הראשונה שצורפה לבקשת האישור התברר כי נפלה שגיאה בתחשיב הזיכויים וכי המשיבה השיבה בפועל את הפרשי ההצמדה של הזיכויים, אם כי ללא ריבית זיכויים כנדרש בחוק. בבקשת ההסתלקות צוין גם, כי זו מוגשת לאור המלצת בית המשפט בדיון מיום 29.4.12 ומעיון בטענות המשיבה מהן עלה כי אכן נפלה טעות בקשר לעילת הפרשי ההצמדה.

המבקשים ובא כוחם הצהירו גם שלא קיבלו טובת הנאה כלשהי, במישרין או בעקיפין, בקשר להסתלקות המבקשים מהעילה האמורה.

המשיבה מסכימה לבקשת ההסתלקות אך עותרת לסילוק בקשת האישור על הסף נוכח התנהלותם חסרת תום הלב של המבקשים. לטענתה המתינו המבקשים כחצי שנה עד שהודו כי נפלה טעות בתובענה ובחוות הדעת הראשונה. זאת למרות שמתגובת המשיבה, עלה כי בקשת האישור מוטעית ומבוססת על חוות דעת כלכלית שגויה. המבקשים אף הגישו תשובה לתגובת המשיבה ולא טענו להסתלקות. נוכח האמור ונוכח היותה של חוות הדעת מוטה ורצופת פגמים מהותיים, הרי שמדובר בבקשת אישור שהוגשה בחוסר תום לב מתוך מטרה להגיש תובענה ייצוגית קלושה ככל שתהיה.

המבקשים השיבו לתגובת המשיבה הנ"ל וטענו כדלקמן: המבקשים הודו כי נפלה טעות בחישוביהם וכי בעוד ההשבה בחוות הדעת הראשונה עמדה על 1,654,900 ₪ ההשבה בחוודת הדעת המתוקנת עומדת על 1,365,450 ₪ בלבד, משמע ההפרש בגין מחיקת רכיב ההצמדה הוא סכום של 289,450 ₪ (אומדן הטעות). בניגוד לטענת המשיבה, כבר בתשובתם לתגובת המשיבה לבקשת האישור, הודו המבקשים בטענת המשיבה לעניין הפרשי ההצמדה וחזרו בהם מטענתם זו (ר' סעיף 1 בתשובת המבקשים). בניגוד לטענת המשיבה, הטענה נטענה בכנות ללא ניסיון שלא להסתלק מעילת ההצמדה מייד לאחר שנתגלתה הטעות. למשיבה אין טענות טובות כנגד העילה האחרת בתובענה, בעניין החובה להשיב ריבית בגין חיובי היתר, והיא מנסה לנפח טעות חישובית שנעשתה בתום לב במטרה להימלט מהתביעה העיקרית.

לאחר שעיינתי בבקשת האישור, בתביעתם האישית של המבקשים, בתגובת המשיבה ובתשובת המבקשים ונוכח הדברים שנאמרו מפי ב"כ הצדדים בדיון שהתקיים לפניי ביום 29.4.12, ולנוכח הצהרת המבקשים בתצהיריהם אני מאשרת את ההסתלקות העילה המבוקשת. בנסיבות העניין כפי שפורטו לעיל לא ראיתי מקום ליתן הוראות לפי סעיף 16(ד)(1) לחוק.

העילת הנוגעת להשבת הפרשי הצמדה נמחקת מבקשת האישור ומתביעתם האישית של המבקשים. בהתאם לכך, אני מתירה את הגשתה של חוות הדעת המתוקנת. נוכח העובדה שכבר בתשובתם לתגובת המשיבה מיום 22.1.12 ועובר לדיון שהתקיים לפניי, הודו המבקשים בטענת המשיבה לעניין השבת הצמדה וחזרו בהם מטענתם, אני סבורה, כי בנסיבות העניין, אין מקום לחיוב המבקשים בהוצאות בגין הסתלקותם. אכן, הדרך בה בחרו המבקשים בתשובתם אינה דרך המלך למחיקת עילת תביעה מבקשת אישור, אולם אף על פי כן לא מצאתי כי יש בהתנהלותם זו כדי לחייבם בהוצאות לא כל שכן כדי חוסר תום לב המחייב סילוק בקשת האישור כולה.

הצדדים ישלחו עותק מפסק הדין החלקי למנהל בתי המשפט לשם רישומו בפנקס תובענות ייצוגיות.

המשיבה תמציא עמדתה כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 29.4.12 עד יום 10.8.12..

ת.פ. 11.8.12.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ב, 08 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: