פרבר נ' הנתיב המהיר בע"מ

בהסכמת הצדדים ובהתאם לסעיף 16 לחוק בתי דין מינהליים התשנ"ב – 1992, הדיון בערר זה התקיים בפני הרכב חסר.

1. במועדים הרלוונטיים לערר, הייתה העוררת הבעלים הרשום של רכב XXX (להלן: "הרכב"). המשיבה, בעלת הזיכיון לפי חוק נתיבים מהירים, התש"ס – 2000 (להלן: "החוק"), חייבה את העוררת בחיוב אגרה בגין נסיעה בנתיב המהיר לתל אביב (להלן: "הנתיב המהיר"), שבוצעה ביום 24.3.15 (להלן: "הנסיעה הרלוונטית") וכן בחיוב פיצוי והחזר הוצאות (להלן: "פו"ה"), כמשמעותם בחוק ובתקנות נתיבים מהירים (אופן החיוב בתשלום אגרה ואכיפת תשלומים), תשע"א – 2010 (להלן: "התקנות"), עקב שימוש שלטענת המשיבה נעשה שלא בהתאם לחוק ולתקנות.
2. קודם שנפרט את טענות הצדדים, להלן תיאור תמציתי של מאפייני הנתיב המהיר (להרחבה יתירה בכל הנוגע להפעלת הפרויקט והתשתית התחיקתית וההסכמית שמכוחה הוא פועל, ראו בפסקי הדין בעניין סיוון חן, ערר 30/3011, ובעניין ניסים ולביאה צבי, ערר 164/3011). פרויקט הנתיב המהיר בנוי משלושה חלקים מרכזיים: קטע דרך ראשון שתחילתו באזור מחלף בן גוריון, וסופו בנקודת פיצול, סמוכה למחלף שפירים, שבה ניתן לרדת מן הנתיב (הממשיך לעבר תל אביב, במקטע השני, כהגדרתו להלן) אל גשר המוביל אל החלק השני של הפרויקט (קטע דרך זה, ממחלף בן גוריון ועד לנקודת הפיצול, יכונה להלן: "המקטע הראשון"). החלק השני הוא מתחם הכולל את משרדי המשיבה, מרכז בקרה, חניון גדול, מערך הסעות, נקודות ביקורת למתן פטורים, לרבות פטור בגין רכב רב תפוסה, מתקן ביקורת להעלאה או הורדה של נוסעים, עמדות תשלום ועוד (מתחם זה יכונה להלן: "החניון"). החלק השלישי הוא קטע הדרך (מדובר למעשה בהמשכו הישיר של המקטע הראשון), שתחילתו באזור היציאה מן החניון וסופו באזור מחלף קיבוץ גלויות, בואכה תל אביב.
3. בכתב הערר ביקשה העוררת את ביטול חיוב הפו"ה שהוטל עליה. העוררת טענה כי השילוט המוצב בכביש קודם הכניסה לנתיב המהיר הוא מטעה, הן בכך שלא מצוין בו שנדרש רישום מוקדם והן בכך שלא מצוין שתשלום במזומן ניתן לבצע בחניון. לטענתה, היא סברה שהחיוב שצוין בשלט האלקטרוני, 7 ₪, יתקבל אצלה בדוא"ל, אך חלף זאת היא קבלה חיוב בסך 35 ₪ ואף זאת בדואר רשום, אשר גרר בזבוז זמן יקר בהליכה לדואר.
4. בתשובה לערר טענה המשיבה שדין הערר סילוק על הסף בהעדר עילה. לחילופין טענה טענות שונות שלטעמה מצדיקות את דחייתו לגופו. בין היתר טענה המשיבה כי העוררת חויבה כדין בפו"ה משום שלא נרשמה אצלה מראש ולעניין זה ציינה כי השילוט מורה מפורשות שהשימוש הוא לרשומים או למשלמים במזומן וכי תשלום במזומן יש לבצע בחניון. לעניין תעריף הפו"ה טענה המשיבה שאין לה בעניין זה כל שיקול דעת, שכן החובה להטילו והסכומים נקבעו בתקנות. לטענתה, היה על העוררת לצפות שנסיעה בניגוד לשילוט תגרור תשלום נוסף. המשיבה צירפה תצהיר של מנהל התפעול שלה, מר הראל חנין וצילומי שלטים.
5. דיון בערר נקבע ליום 6.9.16 והתייצב לו ב"כ המשיבה בלוויית מנהל התפעול במשיבה, מר הראל חנין. קודם הדיון, ביום 26.7.16, הודיעה העוררת שלא תוכל להתייצב לו, ציינה שטענותיה מפורטות בערר וכי היא מסכימה שההחלטה תינתן על בסיס החומר הכתוב ומשכך הדיון התקיים בהעדר העוררת. בדיון טען בא כוח המשיבה שיש לזקוף לחובת העוררת את העובדה שלא התייצבה ומנעה מן המשיבה לחקור אותה. בנוסף חזר על בקשת המשיבה לסילוק הערר על הסף ולחלופין לגופו.

דיון

6. כאמור, במסגרת תשובתה לערר טענה המשיבה שדינו להידחות על הסף בהעדר עילה. יש לדחות טענה זו שכן הערר כולל את הטענה להטעיה בשילוט, שמגלמת עילה לגיטימית וממילא שוללת את הטענה להעדר עילה כטענת סף, להבדיל מן השאלה האם העילה הוכחה, או האם היא מוצדקת. נציין כי במקרים אחרים מצאנו ליקויים בשילוט ולגבי עניינים מסוימים אף קבענו שהוא עלול להטעות. טענה להטעיה בשילוט באה אפוא בגדר עילה, שככל שתוכח תאפשר התערבות של הוועדה בחיובים. ממילא נופל הבסיס שתחת טענת הסף להעדר עילה.

עם זאת, כמפורט הלאה, את הערר דנן יש לדחות לגופו.

7. השימוש בנתיב המהיר, מותר רק למי שהתקשר בהסכם עם המשיבה, שילם במהלך הנסיעה, או מי שזכאי לפטור בתנאים המפורטים בחוק, בתקנות ובהסכם הזיכיון. על פי סעיף 3ב לחוק:

"3ב(א)   לא ינהג אדם ברכב בנתיב מהיר, אלא אם כן מתקיים אחד מאלה:

(1)     ברכב קיים אמצעי זיהוי על פי הסכם תקף;

(2)     האגרה בעד אותה נסיעה שולמה מראש או שולמה במהלך הנסיעה בנתיב מהיר, הכל כפי שקבע בעל הזיכיון באישור הרשות הממונה ..."

סעיף 3ג קובע –

"3ג.        (א)    המבקש להסדיר מראש את אופן חיובו באגרה ובחיובים אחרים לפי הוראות חוק זה, בשל נסיעות ברכב בנתיב מהיר, יתקשר לשם כך בהסכם עם בעל הזיכיון."

8. אין חולק שהעוררת לא פעלה בהתאם לאמור בחוק - לא נרשמה קודם לשימוש בנתיב המהיר, לא שילמה עבור הנסיעה במהלכה ואין בפיה טענה לזכאות בפטור כלשהו. משכך, פורמאלית זכאית הייתה המשיבה לחייבה הן בחיוב האגרה עבור הנסיעה והן בפו"ה בשל ההימנעות מרישום, ובהתאם לתקנה 11 לתקנות הקובעת כי "חייב יחויב בפיצוי והחזר הוצאות לבעל הזיכיון בעד כל אחד מאלה ... נסיעה בנתיב מהיר בניגוד לחוק או לתקנות אלה, לרבות בלא הסכם תקף". שיעור הפו"ה נקבע בתוספת השלישית לתקנות ובמקרה של חיוב ראשון מדובר על חיוב מופחת, בהתאם לתקנה 12(ג), שכמותו הוטל על העוררת.