פרבר נ' רשות השידור מחלקת הגבייה

פסק דין

בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד הנתבעת במעמד צד אחד ביום 2/5/20211, שעל פיו חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 10,612 ₪.

לטענת הנתבעת, היא לא קיבלה זימון למשפט ומשום כך נעדרה מהדיון. מנגד נטען על ידי התובע, כי ישנם אישורי מסירה לנתבעת בגין הזימון למשפט. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, החלטתי לבטל את פסק הדין ולדון בתביעה לגופה.

לטענת התובע, ביום 5/8/2009 הוא קיבל דרישה להסדרת יתרת חוב בגין אגרה מהנתבעת על סך של 4,061 ₪.

ביום 19/8/2009 הוא הגיע להסדר עם הנתבעת, שעל פיו סולק חובו תמורת סך של 3,000 ₪. למרות זאת הנתבעת נקטה נגדו בהליכי הוצאה לפועל והטילה עיקול על רכבו.

הנתבעת לא הגישה כתב הגנה עד עצם היום הזה ולא העלתה כל טענה להגנתה במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין.

במהלך הדיון מסרה נציגה מטעמה, כי התובע אכן הסדיר את חובו, אולם הסדר זה לא כלל סילוק החוב בהוצאה לפועל. לשיטתה: "הוא שילם את החלק של רשות השידור אבל לא החלק של הוצל"פ" ( ראו: עמ' 2 לפרוטוקול הדיון, ש' 19-20).

נציגת הנתבעת מסרה גם כי העיקול על רכבו של התובע הוסר לאחר הגשת התביעה.

בכל הכבוד, עמדתה של הנתבעת מעוררת תמיהה ואינה יכולה להתקבל על הדעת. חייב שמגיע להסדר עם נושהו בקשר לחוב מסוים התלוי בין השניים זכאי להניח שהסדר זה מתייחס לכל מרכיבי החוב, ואילו נושה שמבקש לסייג מרכיב כלשהו מהחוב, עליו לציין זאת במפורש בפני החייב. הדברים מקבלים משנה תוקף בענייננו כאשר מדובר ברשות ציבורית, שאמורה להקפיד על כללי התנהגות וגילוי שקופים וברורים יותר מול תושביה.

אין זה סביר שרשות ציבורית כדוגמת הנתבעת תתנהל מול האזרחים שמתדפקים על דלתה ומבקשים להגיע להסדר חובם, בין היתר על מנת לחסוך מעצמם להסתבך בנפתולי ההליך המשפטי, בשיטת השלבים, באופן שבכל שלב היא תבקש לנגוס סכום נוסף וזאת מבלי שהיא מעמידה את האזרח בצורה ברורה על כוונותיה. כך יוצא שאזרח שהגיע להסדר עם הנתבעת באשר לחובו ואף עמד בו ושילם את החוב, מוצא עצמו ללא כל התראה או הסבר, תחת הליכי גבייה קשים מטעם בא כוחה, וכאילו בנושה אחר ובחוב אחר עסקינן.

אשר לשיעור הנזקים והפיצויים: לטענת התובע, עקב הטלת העיקול על רכבו במסגרת ההוצאה לפועל, נכשלה עסקה למכירת רכבו בסך של 10,000 ₪; חודש לאחר מכן נגרם נזק למנוע רכבו שעלותו עמדה על 4,000 ₪. לטענת התובע מדובר בנזק שנגרם כתוצאה מהתנהגות הנתבעת. בנוסף לכך מבקש התובע פיצויים בגין עוגמת נפש בסך של 5,000 ₪.

בנסיבות הענין ובהתחשב במכלול הדברים, אני מחליט לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסכום כולל של 4,000 ₪, וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

בקשה לרשות ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש בבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום.

ניתן היום, ד' חשון תשע"ב, 01 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: