פרבר נ' מדינת ישראל- הממונה על הגמלאות

פסק דין

1.         תחילתו של תיק זה בבקשה לצו מניעה זמני כנגד הנתבעת בו ביקש התובע לאסור על הנתבעת לבצע הפחתה של שיעור גמלתו החודשית וניכוי תשלומי החזר מהגמלה החודשים ששולמה לו.

בית הדין בראשות מותב זה שמע את הבקשה ונתן החלטתו ביום ה- 22.10.09 לפיה נעתר לצו המניעה והורה לנתבעת להמשיך לשלם לתובע את קצבתו כפי שהיא משולמת מאז פרישתו לגמלאות עד להכרעה בתביעתו בהליך העיקרי.

2.בהליך העיקרי שהוגש על ידי התובע ערער התובע לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) תש"ל – 1970 על החלטות הנתבעת בענין שינוי שיעור גובה הגמלה של התובע בהתאם להוראות סעיפים 24 ו- 25(7) לחוק הגמלאות.

בענין זה מבקש התובע כי ינתן לו סעד הצהרתי הקובע כי החלטות הנתבע במכתבי עו"ד פרוקצ'יה מיום 9.8.09 ומיום 23.9.09 התקבלו שלא כדין ויש לבטלן, וכן מבקש הוא כי ינתן צו הצהרתי הקובע כי הוא זכאי לתשלום גמלתו לפי סולם השכר של עובדי הביקורת במשרד מבקר המדינה וכי בנוסף יש לחשב את משכורתו הקובעת לגמלה כאשר היא כוללת את כל התוספות הקבועות המגיעות לו בגין גמולי השתלמות.

ככל שיינתנו הצווים המבוקשים מבקש התובע כי ישולמו לו ההפרשים המגיעים לו וכן לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בגין עוגמת נפש ונזק בלתי ממוני בסך של 50,000 ₪

3.         הנתבעת טענה כי יש לדחות את תביעתו של התובע ולאשר את החלטת הנתבעת לפיה גמלתו תחושב לפי הדרגה הגבוהה כאמור בסעיף 25(7) לחוק הגמלאות וכי הפרשנות אותה נותן התובע בסעיף זה לאופן חישוב קצבתו כפי שהוא טוען דינה להידחות.

הוסיפה וטענה הנתבעת כי גם אם יקבל בית הדין את טענות התובע, בדבר אופן חישוב גימלתו בהתאם לסולם השכר במשרד מבקר המדינה, הרי שאין לקבל טענתו כי זכאי הוא לקבל את התוספות בגין גמולי השתלמות א' ו- ב' כפי שקיבל בתקופת שירותו השנייה במשרד ראש הממשלה.

4.         לאחר החלטת מותב זה בבקשה לסעד הזמני התקיים דיון מוקדם והוסכם כי הצדדים יגישו תצהירים משלימים וייחקרו חקירות קצרות על תצהיריהם שכן מירב השאלות העומדות בפני מותב זה הינן משפטיות.

ביום ה- 20.2.10 התקיים דיון הוכחות וב"כ הנתבעת ויתרה על חקירת התובע שכן לטענתה מירב העובדות מוסכמות וכל שנותר בפני בית הדין הינן מחלוקות משפטיות.

התובע חקר את עדת הנתבעת והצדדים הגישו סיכומי טענותיה בכתב.

5.          ואלו הן העובדות כפי שהן עולות מהתצהירים, המסמכים והחקירות:

א.          התובע עבד בשירות המדינה בשתי תקופות: התקופה הראשונה – מיום 1.11.67 עד ליום 15.4.88 במשרד מבקר המדינה (להלן: "התקופה הראשונה"). התקופה השניה – מיום 17.4.01 עד ליום 31.12.08, מועד הגיעו לגיל הפרישה (להלן: "התקופה השניה"), במשרד ראש הממשלה באגף ביקורת המדינה וביקורת פנימית.

ב.         דרגת התובע בסיום תקופת עבודתו הראשונה היתה 10+ בדירוג עובדי הביקורת, המקבילה היום לדרגה 40+ בדירוג הביקורת.

דרגתו בעת פ רישתו מעבודתו בתקופה השניה היתה 44+ בדירוג מח"ר.

ג.          בעת סיום עבודת התובע, בתקופה הראשונה, ביקש הוא להקפיא את זכויותיו לגמלאות לפי הוראת סעיף 17א לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: "חוק הגמלאות").

ד.          רק ביום 16.3.04 אישרה נציבות שירות המדינה את תביעת התובע לצירוף שתי תקופות שירותו לצורך גמלאות, בהתאם לסעיף 24(א) לחוק הגמלאות, באישור מר ציון לוי ששימש בתפקיד סגן מנהל בכיר (גמלאות) בנציבות שירות המדינה.

ה.         לקראת הגיעו לגיל פרישה פנה התובע ביום 31.12.08 למר ציון לוי, מנהל אגף בכיר פרישה וגמלאות ונציבות שירות המדינה וכן לגב' שוורץ חנה מנהלת תחום בכיר (גמלאות) במשרד האוצר אשר לשיעור משכורתו הקובעת לגמלה ובהתייחס לצירוף תקופות עבודתו לצורכי גמלאות.

ו.המנהלים הנ"ל לא נתנו לתובע תשובה ברורה (תוך שכל רשות היפנתה את התובע לרעותה בטענה שהרשות האחרת היא המוסמכת לעניין) אך בפועל שולמה גמלתו של המבקש, החל מגמלת חודש 3/09, לפי משכורת קובעת שנגזרה מדרגה 41+ בדירוג עובדי הביקורת (בחודשים ינואר – פברואר 2009 שולמו למבקש מפרעות על חשבון גמלתו).