פראתי נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו [כב' השופטת ש. קריספין-אברהם], אשר לאחר שמיעת ראיות הרשיעה את המערער בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת עת נמדדה נהיגתו במכשיר הממל"ז ביום 27.07.09 ברח' אלוף שדה במהירות של 100 קמ"ש במקום המהירות המותרת, 60 קמ"ש.

המערער לא היה מיוצג בפני בית משפט קמא.

לאחר שהורשע הנאשם בדין, גזר לו בית משפט קמא עונש לא כבד של קנס בשיעור של 1,200 ₪, ופסילה מותנית של חודשיים למשך שלוש שנים.

עיקר הערעור הוא על הכרעת הדין והוא מחזיק מספר טעמים: הטענה העיקרית בהודעת הערעור הינה, שעל בית משפט קמא היה לקבוע שהעובדה שהשוטר שהפנה את המכשיר בשטח לא הסכים ליתן למערער בו במקום לעיין ביומן ההפעלה של המכשיר שבו השתמש השוטר, יש בה פגיעה בזכויותיו עד כדי קביעה שהיה מקום לזכות את המערער בדינו, כן מעלה המערער טענות באשר לשאלת הוכחת כיול מכשיר הממל"ז ע"י המדינה בפני בית משפט קמא, טענה נוספת הינה שהבדיקה של המכשיר לא הייתה באופן נקי לרכבו משום שהשוטר שהפעיל את המכשיר לא ידע או לא הכיר את תופעת "זליגת הקרן" שהינה תופעה ידועה בהפעלת מכשיר מסוג זה.

כן מעלה המערער טענה על כך שבית משפט קמא זקף לחובתו של המערער את העובדה שבתשובתו לאישום אמר הוא שהוא מודה בנהיגה, אך כופר במהירות, ולא ציית ברחל בתך הקטנה שיש לו טענות כנגד אופן הפעלת מכשיר הממל"ז ע"י השוטרים ותקינותו של המכשיר.

לטענה אחרונה זאת של ב"כ המערער הנני מסכים. אכן מקום ובית משפט קמא לא עשה שימוש ביכולתו לפעול עפ"י סעיף 152 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, ולא ביקש פירוט הכפירה מפי המערער, אזי לא יכול היה לזקוף לחובתו את העובדה שהתביעה לא הוכיחה את כל הטעון הוכחה על ידה כדי לשכנע מעבר לספק סביר שהמערער עבר את העבירה.

עם זאת, עצם קבלת טענה זו בנסיבות מקרה זה, אין בה כדי להחזיק היעתרות לערעור כולו.

אין חובה על שוטר הפועל בשטח, לא שוטר המפעיל כלי מדעי, לא שוטר הפועל עפ"י חמשת חושיו להציג ראיות לחשוד או לנאשם תוך כדי ביצוע "חקירה". זכות העיון המעוגנת בסעיף 74 לחסד"פ מתעוררת רק בשלב מאוחר יותר לאחר הגשת כתב האישום, והזכות הזו, עפ"י חסד"פ, יכולה להתממש במשרדי התביעה, בוודאי לא בניידת בשטח. לכן, אי-הסכמת השוטר להציג לפני המערער את רישומיו ומסמכיו בשטח, אין בה כל פגם, אם כי כמובן שלא היה פגם גם אם השוטר כן היה מראה למערער את הדברים, אך לא ניתן בשום פנים ואופן לומר שהשוטר כשל בפגיעה בזכויותיו של המערער בכך שלא נעתר לבקשתו זו.

באשר לטענות שבערעור לעניין הכיול, הללו הועלו לראשונה ובהרחבה בערכאת הערעור, דהיינו, בפניי. המערער לא שאל אף שאלה אחת מי מהשוטרים, שהעידו בפני בית משפט קמא בעניין זה, ומשכך, כאשר לא הונח בסיס עובדתי בפני בית משפט קמא, אל לה לערכאת הערעור להתערב בעניין זה.

באשר לעניין "זליגת הקרן", אכן הפסיקה אליה מפנה ב"כ המערער מכירה בתופעה, כך גם נכון הנטען ע"י המערער, שהשוטר שהעיד בבית משפט קמא לעניין זה, העד דורון בסטיקר, לא ידע ולא הכיר את התופעה, כך עפ"י דבריו, אבל בנסיבות תיק זה, כאשר בית משפט קמא סמך את ידיו עובדתית משום שהאמין לשוטרים, שלבד מרכבו, אופנועו של המערער, שום כלי רכב אחר לא היה במקום, אזי קושי זה איננו מצדיק היעתרות לערעור.

הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום י"ט כסלו תשע"ב, 15/12/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: