פר"ק 54665-06-12 טאו תשואות ע"מ ואח' נ' בן דב ואח',פר"ק 36779-10-12 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' טאו תשואות ע"מ ואח',פר"ק 36769-10-12 משמרת שירותי נאמנות בע"מ נ' טאו תשואות ע"מ ואח'

זו בקשת המנהל המיוחד להורות לבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") להעביר לידיו מסמכים שיש להם קשר לחברה. הבנק מתנגד בטענה כי מסמכים אלו חוסים תחת חיסיון עורך דין לקוח.

1.ענייננו בטיוטות של הסכמים משנת 2001 (להלן: "המסמכים") הנמצאות בידי החטיבה העסקית של הבנק, שטיפלה בזמנה במתן אשראי לחברת גיבור ספורט אחזקות בע"מ (להלן: "גיבור"), ולחברת ירדן השקעות בע"מ, אשר לימים שינתה את שמה ל"טאו תשואות בע"מ" היא החברה שבפירוק (להלן: "ירדן" או "החברה"). ביתר פירוט המנהל המיוחד מבקש כי הבנק ימסור לו את כל הטיוטות של שני הסכמים:

א.הסכם מיום 9.1.2001 שנכרת בין הבנק לבין גיבור, שעניינו תוספת לתנאי ניהול (להלן: "התוספת הראשונה"). על פי הצהרת הבנק בידיו שתי טיוטות להסכם זה.

ב.הסכם מיום 1.5.2001 הנושא את הכותרת "תוספת לתנאי הניהול", שנערך בין הבנק לבין ירדן וגיבור (להלן: "התוספת השניה"). על פי הצהרת הבנק בידיו שלוש טיוטות של הסכם זה.

2.טענות המנהל המיוחד:

א.אין יסוד לטענת החיסיון שטוען הבנק – חיסיון עורך דין-לקוח פוטר את עורך הדין מלחשוף מסמכים שהוחלפו בינו לבין לקוחו, אך אין הוא פוטר את הלקוח, בענייננו הבנק. החוק אינו עוסק בזכותו של לקוח שלא לגלות חילופי דברים ומסמכים עם עורך דינו. יתר על כן, הבנק העביר מיוזמתו את המסמכים נושא הבקשה לצד שלישי – החברה – שלפיכך מתרוקנת מתוכן תכלית החיסיון, כלפי אותו צד שלישי שכבר נחשף למידע ושהמנהל המיוחד פועל בנעליו.

ב.לחלופין, ככול שבית המשפט יקבע שהמסמכים חוסים תחת חיסיון עורך דין לקוח, מבקש המנהל המיוחד לשמור על זכותו להשלים את הטיעון ולטעון כי אין מניעה לחשוף את המסמכים:

ראשית, משום שהחברה וגיבור הן ששילמו עבור השירות המשפטי שקיבל הבנק, שלפיכך עורך הדין מטעם הבנק, עו"ד שמואל המר, פעל גם עבור החברה, ומכאן שלחברה זכות לקבל המסמכים.

שנית, משום שלמנהל המיוחד חשד לכאורה כי הקשר בין עו"ד המר לבין הבנק היה כיסוי לעבירה פלילית ולמעשי תרמית, לרבות עבירות לפי סעיפים 374-373 בפקודת החברות, שעל כן אין החיסיון חל.

3.טענות הבנק:

א.הבנק מתנגד למסירת טיוטות פנימיות שהוחלפו בין יועציו המשפטיים לבין פקידיו, שכן אלו חוסות בחיסיון עורך דין לקוח. הבנק אינו מתנגד ואינו טוען לחיסיון באשר לטיוטות שנמסרו לחברה, אך טוען כי המנהל המיוחד לא הציג תשתית עובדתית לטענתו שטיוטות של התוספת הראשונה הועברו לחברה. ככל שנמסרה טיוטה כזו לחברה, הרי היא ברשות המנהל המיוחד, ולא נטענת לגביה טענת חיסיון. באשר לתוספת השנייה – מהמכתבים שעליהם מסתמך המנהל המיוחד עולה כי טיוטה אחת אכן הועברה לחברה ולגבי טיוטה זו אין הבנק טוען לחיסיון.

ב.חיסיון עורך דין לקוח הוא ממושכלות היסוד בשיטת המשפט הישראלית ואין ליתן יד לפגיעה בו – הזכות לחיסיון היא זכות חוקתית מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. הוראת סעיף 48(א) בפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 פוטרת את עורך הדין מלמסור כראיה דברים ומסמכים העומדים בתנאי הסעיף, אף אם הועברו מעורך הדין ללקוח או מהלקוח לצד שלישי. סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 מחדד חובה זו כלפי עורך הדין.