שטיצברג ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים ואח'

לפניי בקשה למתן צו פירוק של סי.פי.חי פרופרטיס בע"מ (להלן: "החברה") אשר הוגשה על ידי קבוצה של שמונה רוכשים, אשר התקשרו עמה בחוזה, על פיו היו המבקשים זכאים לקבל בשנת 2014 חזקה בדירות במסגרת פרויקט בנייה באשדוד.

נימוקי הבקשה

1.לטענת קבוצת הרוכשים שהגישו את בקשת הפירוק, בשנת 2012 התקשרו המבקשים בחוזה עם החברה ועם בונייך לבנייה לעמי בע"מ (להלן: "בונייך"), בקשר לפרויקט בנייה של שני בנייני מגורים באשדוד, הכולל בניית 48 יחידות דיור (להלן: "הפרויקט"). על פי חוזי המכר, התחייבו החברה ובונייך למסור למבקשים דירות בפרויקט במהלך שנת 2014.

2.לטענת המבקשים, החל מאמצע שנת 2013 פסקו העבודות בפרויקט במצב של שלד ועיריית אשדוד הודיעה לאחרונה כי הנכס מהווה מפגע בטיחותי וסכנה למחזיקים ולנכסים הסמוכים.

3.בהתאם לנטען בבקשה, בשנת 2014 הוגשה בקשת פירוק לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ביחס לבונייך ובגדר ההליך הנ"ל (תיק פר"ק 41886-06-14) מונו נאמנים להשלמת הפרויקט, אולם עבודות ההשלמה פסקו בתחילת 2015, לאחר השלמת שלב השלד וביצוע טיח פנים במרבית הדירות. בהמשך, הוחלפו בעלי התפקיד ובית המשפט המחוזי בבאר-שבע מינה שלושה נאמנים אחרים לצורך השלמת הפרויקט. הניסיונות לגבש הסדר שיאפשר את השלמת הפרויקט כשלו וביום 29.9.16 ניתן צו פירוק נגד בונייך והנאמנים שוחררו מתפקידם.

4.על פי הבקשה, החברה חייבת למבקשים פיצוי מוסכם בגין האיחור במסירת הדירות בסך כולל של 527,750 ₪. ביום 10.10.16 נשלח לחברה מכתב דרישה לתשלום הפיצוי בגין האיחור במסירה והתראה לפני פירוק. בהקשר אחרון זה, נטען כי החברה אינה פעילה כלל מזה כשלוש שנים, כל עובדיה פוטרו ואין לה כל פעילות. הנכס היחידי של החברה הוא זכויותיה בפרויקט, אולם אין ביכולתה להשלימו והחברה הינה חדלת פרעון.

התנגדות החברה לבקשה

5.לטענת החברה, המתנגדת לבקשת הפירוק, הפרה בונייך את התחייבויותיה על פי הסכם המכר בכך שמכרה דירות בפרויקט ללא שיתוף החברה, נטלה כספים מרוכשי דירות ללא הכנסתם לקופת הפרויקט וכתוצאה מכך, "נתקע" הפרויקט בשלב השלד.

6.לטענת החברה היה על המבקשים לנקוט בהליך משפטי נגד החברה, בגין החוב הנטען על ידם, שהינו שנוי במחלוקת. בהקשר זה מפנה ב"כ החברה לסעיף בחוזה המכר המאפשר דחייה של מועד מסירת הדירות, כאשר העיכוב בהשלמת הבנייה נובע "מטעמים שאינם תלויים במוכר". הטענה היא שהעיכובים מקורם בהתנהגות הפסולה של בונייך, אשר הובילה לעצירת הבנייה. עוד טוענת החברה, כי החוזה מפרט טעמים מוצדקים לדחיית מסירת הדירות ובהם "הוראות כל דין". נטען בהקשר זה, כי מתן צו כינוס נגד בונייך והקפאת הבנייה בגין צו שיפוטי, מהווה טעם מוצדק לדחייה על פי חוזה המכר, בשל הוראת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע שהיא בגדר "הוראות כל דין". בהתאם לאמור, טוענת החברה כי האיחור במסירה לא מקנה לרוכשים זכות לתבוע פיצויים כתוצאה מן הדחייה. עוד נטען על ידי החברה, כי אף אם היה מדובר בחוב שאינו שנוי במחלוקת, הרי שלא קיימת עילת פירוק, לאור העובדה שהחברה אינה חדלת פירעון. נטען כי לחברה זכויות בפרויקט והן בעלות ערך העולה על החוב הנטען.