פר"ק 29930-08-14 צ. לנדאו קבלנות והנדסה בע"מ ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתי מיום 19.7.2015 (להלן: "ההחלטה"), שבה דחיתי את בקשת "עמרם אברהם חברה לבניין בע"מ" (להלן: "המבקשת"), לחילוט ערבויות ביצוע שניתנו לה על ידי "כלל חברה לביטוח בע"מ" (להלן: "כלל"), להבטחת התחייבויות "צ. לנדאו קבלנות והנדסה בע"מ" (בהקפאת הליכים) (להלן בהתאמה: "הערבויות" ו-"החברה"). עוד הוריתי בהחלטה שעל המבקשת להמציא לכלל את הערבויות וכנגד אלה ימסרו לה ערבויות בדק ואחריות.

בקליפת האגוז אציין שהמבקשת, חברה יזמית לבנייה, הזמינה מהחברה עבודות לביצוע שני בניינים למגורים בחדרה הידועים בשם "אקווה 1" ו- "אקווה 2" (שני אלה להלן: "הפרויקטים"). בהתאם להסכם שבין הצדדים, סיפקה החברה למבקשת בטחונות ובין אלה היו הערבויות. לפי המנגנון שקבוע בהסכם, עם סיום הבניה מוחלפות הערבויות בערבויות "בדק ואחריות", ולאחר מכן יומרו ערבויות ה"בדק והאחריות" בערבויות "טיב".

לימים נקלעה החברה להליכי חדלות פירעון וניתן צו להקפאת הליכים בעניינה. הנאמנים בהקפאת ההליכים (להלן: "הנאמנים") עתרו לאפשר להם להשלים את יתרת העבודות שבפרויקטים. לאחר דיונים בעניין ולאור חוות דעת השמאית עדינה גרינברג, שמונתה כמומחית מטעם בית המשפט (להלן: "המומחית"), הוריתי על השלמת העבודות על ידי הנאמנים ובהתאם לדו"ח המומחית.

בהמשך, התגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר לאופן ביצוע העבודות. לטענת המבקשת לא בוצעו העבודות ולמצער רק מקצתן, וזאת לעומת עמדת הנאמנים שלפיה העבודות בוצעו ונותרו רק עבודות שוליות. בעניין זה הוגש לבית המשפט דו"ח על ידי המומחית ולאחר דיון וחקירות השתכנעתי שאכן העבודות הדרושות עוד להשלמה מצומצמות ביותר בהיקפן ואין מקום לחלט את הערבויות שניתנו להבטחת ביצוע הפרויקטים עצמם. לאור זאת, דחיתי את בקשת המבקשת לחילוט הערבויות ומהטעמים שהחלטה. יוער שבהחלטה נדרשתי למחלוקות נוספות, כגון: מתן היתר לנאמנים לסיים את יתרת העבודות, ביצוע עבודות התיקונים והבדק.

הבקשה מושא החלטה זו עניינה לעכב את השבת הערבויות לכלל. בבקשה נטען בהרחבה שאם לא יינתן עיכוב ביצוע לתקופת הערעור ייגרם למבקשת נזק ניכר. בהקשר זה טוענת המבקשת בין היתר שאם יושבו הערבויות והערעור יתקבל אזי לא יהיה ביכולתה לממש יותר את הערבויות בהבדל מהמצב דהיום שבו הערבויות בידה. בצד זאת, טוענת המבקשת בהרחבה לכך שנפלו שגגות מהותיות בהחלטה ומשכך סיכויי קבלת הערעור הם גבוהים, ובין היתר נטען על ידה לשגגות הבאות: נפלה שגגה באופן הגדרת מטרת הערבויות; הערבויות ניתנו להבטחת ביצוע שני הפרויקטים ושלא כאמור בהחלטה; יש להביא בחשבון את נשייתה של המבקשת שנדחתה לעת הזו ולאור ערעור שבדעתה להגיש על הכרעת תביעת החוב; נפלה שגיאה בקביעה שהעבודות הושלמו שכן לטעמה נותרו עבודות מהותיות לביצוע ובסכומי כסף ניכרים; אי מתן הדעת לעדותו של נציג החברה בדיון; שגגה שנפלה בקביעה שלפיה המבקשת חסרת תום לב בדרישתה למימוש הערבויות; נפלה שגגה באשר לקביעת בית המשפט להסכם המאוחר שבין המבקשת לבין החברה ולהסבת הערבויות שבין הפרויקטים; לא התאפשר בידי המבקשת להציג ראיות לפני בית המשפט ועוד.

הנאמנים השאירו את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט ואילו כלל מתנגדת לה. לדידה לא ייגרם למבקשת נזק בלתי הפיך אם הבקשה תידחה כמו גם נטען שההחלטה מבוססת וסיכויי הערעור קלושים. המבקשת השיבה לתגובת כלל.

אציין שבין לבין הושג הסדר בין הנאמנים לבין המבקשת באשר להשלמת ביצוע העבודות שטרם אושר ושאין בו כדי לייתר את הבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות הגעתי לידי מסקנה שדין הבקשה להידחות ואנמק:

ההלכה הפסוקה מורה כי כאשר בית המשפט דן בבקשה לעיכוב ביצוע עליו לשקול את סיכויי הערעור כמו גם היכולת להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. אפנה לבש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב [1989] וכן ע"א 1208/04 איפרגן נ' כונס הנכסים הרשמי [2004]: