פר"ק 2419-07 משרד הפנים-היועץ המשפטי לממשלה ואח' נ' עיריה טייבה ואח' - פסקדין

מונחת לפני בקשתו של מר דעסאן דעסאן (להלן: "המבקש") להורות לעו"ד אבנר כהן, הנאמן להסדר נושים של עיריית טייבה (להלן: "הנאמן" ו"העירייה" בהתאמה) להכיר בפירעון חובות המיסים העירוניים של המבקש לעירייה. זאת על דרך הקיזוז שבוצע לזכותו לכאורה, עם חשבונה של הגב' חלוה יוסף ג'בארה (להלן: "הצד השלישי").

הפרטים בקצירת האומר:

המבקש הינו תושב טייבה ובעל חוב כלפי העירייה. נכון לשנת 2007 עמד החוב על סך של 33,000 ₪ בקירוב (להלן: "החוב"). המבקש לא פרע את החוב, ומשכך נקטה האחרונה בהליכי גבייה ועיקולים נגדו.

לטענת המבקש, ביום 26.6.07 הועברו מכרטסת החשבון של הצד השלישי סך של 33,300 ₪ לכרטסת החשבון של המבקש אצל העירייה. לטענת המבקש, העברת הכספים מהווה למעשה "קיזוז של החוב", שנעשה באישור מחלקת הנהלת החשבונות בעירייה ומכוח נוהג שהיה קיים בעירייה בימים עברו, לפיו העירייה הייתה מקזזת בין חובות שהיא חבה כלפי נושיה לבין חובות שהיו חבים לה אחרים.

לשיטת המבקש, הואיל והעירייה חבה באותו מועד כספים לצד השלישי שהייתה ספקית של העירייה, אך לא היה באפשרותה של העירייה לפרוע לה את החוב, קיזזה העירייה מהחוב של המבקש את החוב שהעירייה חבה לצד השלישי באמצעות זיכוי כרטסת החשבון שלו בעירייה. תימוכין לטענת המבקש ניתן למצוא לעמדתו בכרטסת החשבונות של הצד השלישי שפעולת הקיזוז מופיעה בה. נוסף על כך, מפנה המבקש לכך שביום 01.07.07, קרי, מספר ימים לאחר פירעון החוב, הסירה העירייה את העיקול מחשבונו של המבקש בבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"). עוד נטען כי המבקש החזיר לצד השלישי את הכספים שקוזזו מכרטסת חשבונה בעירייה עבור החוב שלו כלפי העירייה, וזאת בסמוך למועד פירעון החוב. המבקש צרף תצהיר של הצד השלישי התומך לטענתו בבקשה.

לגרסת המבקש התברר לו שחרף הקיזוז האמור, הדבר לא נרשם בכרטסת החשבון שלו בעירייה. המבקש מבהיר שהאישור שקיבל בשעתו מהעירייה בנוגע לקיזוז האמור אבד, ואינו מצוי יותר בחזקתו. משכך, חידשה העירייה את הליכי הגבייה כנגדו.

ביום 22.10.08 הגיש המבקש עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו (עת"מ 2743-08) נגד העירייה, למתן הכרה בחוב שנפרע על דרך הקיזוז. הואיל והעירייה מצויה תחת צו הקפאת הליכים, ביקש הנאמן לעכב את ההליכים בעתירה וכך הוחלט. בקשת המבקש להמשיך בעתירה כנגד העירייה בערכאה החיצונית נדחתה על ידי בהחלטה מיום 25.4.14 שכן סברתי שמקומה של הטענה להתברר בבית משפט של חדלות פירעון. עוד נקבע שהמבקש יגיש את הבקשה מחדש במסגרת של בקשה למתן הוראות, היא הבקשה שלפני.

המבקש מוסיף ומציין שבמהלך שנת 2010 פרע חוב חדש לעירייה בסך של 13,200 ₪ באמצעות המחאה, ודרש כי כספים אלה, ישמשו לסגירת החוב החדש שנוצר. דא עקא, העירייה זקפה את תשלום החוב עבור החוב הכולל שעמד בזמנו על סך של 47,500 ₪ מחמת העובדה כי הליך הקיזוז לא הוכר על ידה.

עמדת הנאמן:

הנאמן מתנגד לבקשה וזאת בעיקר על יסוד הנימוקים שבהתנגדותו לבקשת המבקש להחריג את תביעתו לערכאה חיצונית במסגרת העתירה המנהלית וכמפורט להלן:

הנאמן מציין שככלל, הליך קיזוז החובות שנעשה בעירייה הוא בבחינת נוהג נפסד, שנעשה בניגוד לסעיף 193 לפקודת העיריות [נוסח חדש וחוזרי מנכ"ל משרד הפנים 3/2004 מיום 14.3.04 ו7/2007 מיום 7.10.07.

הנאמן מוסיף וטוען שמבדיקה שערך, בוצע רישום בספרי העירייה של באשר למגיע לצד על ידי זיכוי חוב שמגיע לעירייה משניים אחרים שאינם המבקש: הראשון, לחשבון מספר 632500 על שם מר סלימאן סעיד אבו ראס. השני, לחשבון מספר 397700 על שם עדנאן מחמוד אסבע. משכך, ובהעדר ראיה פוזיטיבית מצד המבקש, דין הבקשה להידחות.