פר"ק 20814-03-13 דל ואח' נ' בע"מ

לפני בקשה לפי תקנה 467(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 להורות על עיכוב ביצוע של פסק הדין מיום 25.8.14 (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין נעתרתי לתובענה והוריתי על אכיפת כי איגרת החוב שניתנה על ידי המשיבה לטובת המבקשים לפירעון חוב בסך של כ-32 מיליון ₪. בפסק הדין מיניתי את עו"ד בעז בן צור ככונס נכסים לאכיפת אגרת החוב והקניתי לו את הסמכויות הדרושות למימוש אגרת החוב.

דנתי בפסק הדין בטענות הצדדים, בגרסאות השונות, ולאחר שמיעת העדויות ועיון בשלל מסמכים, העדפתי את עמדת המבקשים על פני זו של המשיבה. בקליפת האגוז אציין כי נשוא איגרת החוב הינו זכויות המשיבה במקבץ מגורים באשקלון המושכר לעולים חדשים, בהתאם להסכם שכירות שבין המשיבה לבין "עמידר החברה הלאומית לשיכון בע"מ" (להלן: "עמידר"). דמי השכירות משולמים בחלקם ע"י הדיירים ובחלקם ע"י עמידר.

בבקשה טוענת המשיבה שנפלו שגגות בפסק הדין ומשכך סיכויי הערעור טובים. בצד זאת נטען כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ייגרם למשיבה נזק ניכר תוך הפנייה להלכות שלפיהן בית המשפט נוטה לעכב פסק דין שעניינם מימוש זכויות במקרקעין. המבקשים לעומתם טוענים שאין מקום להעתר לבקשה. לגישתם, פסק הדין מושתת על ממצאים רבים ובחלקם עובדתיים ומשכך לא מתקיים התנאי של סיכויי הצלחה טובים בערעור, שהינו אחד משני התנאים שנשקלים כלל ע"י בית המשפט במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בנוסף נטען שאם יעוכב ביצוע פסק הדין, ייגרם נזק בלתי הפיך למבקשים. בעניין זה נטען, בין היתר שהסכם השכירות עם עמידר אמור להסתיים בחודש הבא ומשכך נמצאת עמידר בהתלבטות האם להאריך את תקופת השכירות נוכח אי הבהירות באשר לגורל הנכס וככל שיעוכב ביצוע פסק הדין.

ההלכה הפסוקה מורה כי כאשר בית המשפט דן בבקשה לעיכוב ישקול את סיכויי הערעור כמו גם היכולת להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. אפנה לבש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב [1989] וכן ע"א 1208/04 איפרגן נ' כונס הנכסים הרשמי [2004]:

"כידוע, הכלל הוא כי צד שזכה רשאי לממש את פסק הדין שניתן לטובתו לאלתר, והגשת ערעור לכשלעצמה אינה מהווה עילה לעיכוב ביצוע. עם זאת, בית המשפט יטה לעכב ביצוע פסק דין אם הסיכויים לקבלת הערעור גבוהים, ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש, במובן זה שביצועו המיידי של פסק הדין עלול להסב לו נזק בלתי הפיך".

בע"א 5671/11 אנדרסון מדיקל בע"מ אוניפארם בע"מ (2011), נקבע הכלל שלפיו:

"ככלל, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה נושא הערעור, ובעל דין שזכה בתביעתו זכאי ליהנות מפירותיה עם מתן ההחלטה המזכה (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; אורי גורן סוגיות בסדר הדין אזרחי 672 (מהדורה עשירית, 2009)). עיכוב ביצוע ההחלטה או פסק הדין הוא החריג לכלל. על בעל דין המבקש סעד מעין זה מוטל להראות כי מתקיימים בעניינו שני תנאים מצטברים: ישנם סיכויים טובים לזכייתו בערעור ומאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שביצוע פסק הדין טרם הכרעה בערעור יקשה באופן ממשי על החזרת המצב לקדמותו אם יזכה בערעור (ראו: ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פסקה 6 ([פורסם בנבו], 11.11.2004)). באשר למשקלם היחסי של כל אחד מן השיקולים, נקבע כי קיימת ביניהם "מקבילית כוחות"

במובן זה שאם סיכויי הערעור טובים או לחלופין סיכויי הערעור קלושים, אז

יפחת משקלו של מאזן הנוחות, בעוד שאם סיכויי הערעור מאוזנים, או שלא ניתן להעריך אותם, משקלו של מאזן הנוחות גובר והוא זה שיכריע (ראו: ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה, פ"ד נח(2) 301, 306 (2003); ע"א 6261/10 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אלרן (ד.ד.) השקעות בע"מ, פסקה 5 ([פורסם בנבו], 28.9.2010))."

מן הכלל אל הפרט;