פר"ק 13595-06-11 צ'יפ פי.סי. (ישראל) בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה ואח'

המבקשת עתרה למתן הוראות לנאמני החברה לפעול בהתאם להסכמים בינה לבין הנאמנים בהסדר הנושים של החברה ("הנאמנים") מיום 27.6.11 ("ההסכם הראשון") ומיום 14.2.3 ("ההסכם השני") ולשלם לה סכום של 506,137 ₪ בצירוף ריבית הסכמית בשיעור של 13.35% לשנה.

לאחר עיון בכתבי הטענות החלטתי לדחות את הבקשה.

אומר כבר עכשיו כי יריעת הטענות הרחבה שפרשו הצדדים נראית לי ברובה בלתי רלבנטית, והתוצאה שאליה אני מגיע מבוססת על הוראות ההסכם השני, שאין מחלוקת לגבי תוקפו ותחולתו.

הרקע, בתמצית הקיצור, הוא שהמבקשת היא ספק של רכיבים אלקטרוניים והיא התקשרה עם הנאמנים בהסכם הראשון, המסדיר את המשך אספקת הרכיבים בתקופת ניהול החברה על ידי הנאמנים (נספח 2 לבקשה). התקשרות זו אושרה בהחלטה מיום 28.6.11 (בקשה מס' 9). בין המבקשת לנאמנים התעוררו חילוקי דעות, והמבקשת טענה שעל הנאמנים לשלם לה סכומי כסף מסוימים, ועל רקע זה הגישה המבקשת תובענה בת"א 53084-09-12 בבית משפט השלום בתל אביב ("התובענה"), שבה היא תבעה מן הנאמנים לשלם לה סכום של 919,941 ₪. בעקבות הגשת התובענה נכרת בין המבקשים לנאמנים ההסכם השני, אשר בעקבותיו הגישה המבקשת בקשה למחיקת התובענה. בהסכם השני הסכימו הצדדים שלצרכי פשרה יועמד הסכום הנדרש על ידי המבקשת על סך של 723,918 ₪, ומתוך סכום זה ישלמו לה הנאמנים סכום של 306,939 ₪ (סעיף 2.1 להסכם השני).

בסעיף 2.2 של ההסכם השני הוסיפו הצדדים והסכימו, וזהו עיקר ענייננו, שיתרת הסכום בסך 416,979 ₪, וכן מלוא סכום הריבית המצטברת החל ממועד הגשת התובענה ועד התשלום בפועל "תשולם על ידי [החברה] בתוך חמישה ימי עסקים ממועד קבלת יתרת הסכום הנדרש מידי צד ג', וזאת ככל שבית המשפט יחייב את צד ג' לשלם [לחברה] בהתאם לתובענה (או בקשה) שתוגש על ידי [החברה] כנגד צד ג' בגין הסחורה שסופקה לרבות ריבית". לא למעלה מן הדרוש אוסיף שסעיפים 2.2 ו-2.3 של ההסכם השני כוללים הוראות המסדירות התרחשויות שונות בנוגע לקביעת חבות הצד השלישי לשלם לחברה או קביעה על העדר חבות כזו, אולם להוראות אלה אין רלבנטיות מיידית לעניין שבפניי, ולכן לא אדרש להן. אסתפק רק בציון העובדה שצד ג' שבו מדובר הם חברת נידם תקשורת בע"מ, שלומי נידם וחברת צ'יפ פי.סי. טכנולוגיות בע"מ, שבבקשה נפרדת למתן הוראות (בקשה מס' 40) עותרים הנאמנים לחייבם בתשלום הכולל גם את התשלום שהמבקשת עותרת בבקשה זו לחייב בו את הנאמנים.

כך או כך, משהסכימה המבקשת שיתרת הסכום הנדרש, כהגדרתו בסעיף 2.1 של ההסכם השני, ישולם בהתמלא התנאי הקבוע בסעיף 2.2 של אותו הסכם, וכשאין מחלוקת שתנאי זה טרם התקיים, אין מקום לחייב את הנאמנים כבר עתה בתשלום זה. לא מעבר לדרוש אוסיף שהנאמנים טענו בתשובתם לבקשה (בסעיף 31) שהם שילמו למבקשת את הסכום שאותו התחייבו לשלם כאמור בסעיף 2.1 להסכם השני, ולא מצאתי שהמבקשת חלקה על טענה זו ואני רואה אותה כמוכחת.

עוד אציין, וגם זאת לא מעבר לדרוש, שלאחר שהוגשה התובענה עתרו הנאמנים למתן הוראות למבקשת לחדול מן ההליך בבית משפט השלום בתל אביב ולברר את המחלוקת בגדר ההליכים בתיק זה (בקשה מס' 38). המבקשת התנגדה לבקשה וטענה שהסמכות העניינית ניתנה לבית משפט השלום בתל אביב, ולכן אין מניעה להמשיך בתובענה. בסופו של דבר, משהושג הסדר ונחתם בין הצדדים ההסכם השני, עתרה המבקשת למחיקת התובענה והנאמנים עתרו למחיקת בקשתם (מס' 38) למתן הוראות. במצב דברים זה, המסקנה היא שעמדת המבקשת בכל ההליכים הרלבנטיים היא שהיא רואה עצמה מחויבת להסכם השני, ועל רקע ההוראה שבסעיף 2.2 שלו, אין מקום להיעתר לבקשתה הנוכחית.

סיכומו של דבר, אני דוחה את הבקשה. בצד זאת, אני רואה לציין שאם וכאשר יתמלאו התנאים המפורטים בסעיף 2.2 להסכם השני ובהתקיים שאר הנסיבות שיצדיקו זאת, תוכל המבקשת לעתור למתן הוראות על פי הנסיבות הרלבנטיות, כפי שתהיינה באותה עת.