פר"ק 1087-09 - פסקדין

לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובתגובה, אני נעתר לבקשת הכונס ומתיר לו להמשיך לפעול לרישום הבעלות בחנות 33 ע"ש אורן.

ביום 12.1.2014 אישר בית המשפט של הכינוס (כב' השופטת קרת) את מכירת החנות לאורן והסמיך את הכונס לחתום על כל מסמך הדרוש לשם כך. ביום 27.1.2014 נחתמה פסיקתה בהתאם. על החלטה זו לא הוגש מעולם ערעור והיא כיום החלטה חלוטה. למותר לציין כי ביצועה לא עוכב מעולם.

ביום 2.12.2014 ניתן על ידי, כבית המשפט של כינוס, היתר לכונס להגיש תובענה מתאימה לבית משפט מוסמך בנוגע למחלוקת הכספית עם עיריית הרצליה. גם החלטה זו היא כיום החלטה חלוטה. על יסוד היתר זה הגיש הכונס את העתירה המנהלית, שנמחקה לאחרונה.

ביום 5.3.2014 דחה בית המשפט העליון בקשה לסעד זמני שהוגשה במסגרת ע"א 7774/12 (שהינו ערעור על החלטה שקדמה לאישור המכר מיום 12.1.2014), בגדרה התבקש בית המשפט עליון להורות על תיקון הסכם המכר. בית המשפט העליון קבע כי מכירת החנות היא מעשה עשוי, כך שהבקשה לסעד זמני היא למעשה בקשה לביטול המכר והשבת המצב לקדמותו, וכזאת איננו מוצא להורות. בית המשפט העליון הוסיף וציין כי מדובר למעשה בנסיון לערער על ההחלטה מיום 12.1.2014, אלא שלשם כך צריכות היו המתנגדות למכירה לנקוט בהליך ערעורי מתאים.

בהחלטה נוספת של בית המשפט העליון בע"א 7774/12 מיום 16.2.2015, נקבע שההכרעה בערעור תידחה עד לאחר הכרעה בתובענה נוספת שמתבררת בין בעלי הדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א. 13- 01- 57401) וכי אם אכן הסתיימו הליכי המימוש, הרי שלהכרעה בתובענה הנוספת עשוייה להיות משמעות אופרטיבית במישור הכספי ולא במישור הקנייני. במסגרת אותה החלטה, בית המשפט העליון לא עיכב ביצועה של החלטה כלשהי.