פקרסלאסי נ' משרד הפנים

החלטה

בפניי בקשה לפטור מאגרה בגדר עתירה מנהלית.

לטענת ב"כ המבקש, המבקש הנו נתין אתיופיה שהגיע לישראל לקבלת מקלט מדיני, ללא תמיכה כלכלית של משפחתו או של חבריו. המבקש חסר חסכונות ונכסים, למעט מיטלטלין אישיים. נוכח חוסר מעמדו של המבקש אין לו כל מסמכים שיעידו על מצבו. המבקש מצוי במעצר מזה תקופה ארוכה, חופש התנועה שלו מוגבל ואי לכך הוא אינו יכול להשיג את הסכום הדרוש לתשלום האגרה. לאור זאת, מתבקש בית המשפט לפטור את המבקש מאגרה לפי סעיף 20(7) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות").

לטענת המשיב, בקשתו של המבקש למקלט מדיני נדחתה ביום 3.1.11 ובקשתו לעיון מחדש נדחתה ביום 3.5.11. היות והעתירה התוקפת את ההחלטה הוגשה ביום 13.1.14 ברי כי העתירה לוקה בשיהוי כבד ביותר. כמו כן, נטען כי המבקש מיוצג על ידי עורך דין. ברם, המבקש לא פירט בבקשה מהו סכום שכר הטרחה שהוא נדרש לשלם וכיצד הוא משלם שכר זה. ייצוגו המשפטי של המבקש מעלה תמיהה וזאת בהתחשב בעובדה שהוא נתון במעצר, דבר המצביע על כך שייתכן כי למבקש קיימים מקורות כלכליים שאותם הוא לא פירט בבקשה. לדעתו, סיכויי העתירה הנם נמוכים מאוד ולמעשה דינה להידחות על הסף לאור השיהוי הרב בהגשתה. בנוסף נטען, כי ההחלטה שדחתה את בקשתו של המבקש למקלט מדיני הנה מנומקת, סבירה ומידתית, וכי אין עילה לשנותה.

ב"כ המבקש טען בתגובה, כי המבקש נעצר מיד עם כניסתו לארץ באוגוסט 2009 ושוחרר ביולי 2011. בחודש פברואר 2012 המבקש נעצר בשנית והושם במשמורת עד היום. העובדה שהמבקש שהה מחוץ לכותלי בית הכלא במשך שבעה חודשים בלבד הביאה לכך שמצבו הכלכלי הנו בכי רע. למבקש אין בת זוג או משפחה שיכולה לתמוך בו ולעזור לו. העזרה היחידה שהמבקש מקבל הנה ממכרים שנמצאים מחוץ למשמורת ושנמצאים אף הם במצב כלכלי דומה לשלו, וכי הם שעזרו לו בתשלום שכר הטרחה. לדבריו, הסיבה לכך שהעתירה הוגשה בשיהוי היא שהמבקש נאלץ לגייס כספים ממכרים בעבור תשלום שכר הטרחה, וזאת בעודו מצוי במשמרות. לטעמו, החלטת המשיב אשר דחתה את בקשת המבקש למקלט מדיני הנה בלתי סבירה ואינה מידתית.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית.

תקנה 14 (ג) לתקנות קובעת שזכאות לפטור מאגרה מותנית בהוכחת שני תנאים מצטברים: האחד, הוכחת העדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה, השני, עילת התביעה נשוא בקשת הפטור מאגרה בעלת סיכוי. ההלכה הפסוקה מורה כי על הטוען שהוא נעדר יכולת, לפרוש בפני בית המשפט תמונה שלמה ומלאה באשר למצבו הכלכלי, על מנת לשכנעו בטענתו שאינו יכול לעמוד בתשלום האגרה (ראו: ע"א 229/89 חיים מצא נ' ציפורה מצא ואח', 31.12.89).

במקרה דנן, המבקש צירף תצהיר לאקוני וכללי, אשר אינו מפרט את המקורות השונים שסייעו לו בתשלום ייצוגו המשפטי. המבקש גם לא פירט את הוצאותיו והכנסותיו עובר למעצרו. אוסיף כי בענייננו גם אין תחולה לפטור מתשלום אגרה לפי תקנה 20(7) לתקנות, שכן העתירה המוגשת לפנינו הנה כנגד החלטה מנהלית. ההחלטה המנהלית שנגדה הוגשה העתירה לא הורתה על מעצרו של המבקש אלא על אי הענקת מעמד פליט למבקש. לפיכך, ברי כי אין מדובר ב-"הליך לשחרור מי שאסור או שעצור...." כלשון תקנה 20(7) לתקנות אפילו אם כתוצאה מקבלת העתירה עשוי המבקש להשתחרר ממעצרו בעקיפין.

יחד עם זאת, נוכח העובדה שהמבקש מצוי במשמורת ונוכח העובדה שניכר כי מצבו הכלכלי אינו מן המשופרים, נחה דעתי, שיש להפחית מגובה שיעור האגרה ולהעמידה על סך של 400 ₪ בלבד.

האגרה תשולם בתוך 21 יום מהיום, שאם לא כן, העתירה תימחק, ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ד, 11 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

ראובן שמיע, רשם התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: