פקיעת הערבות בשל שינוי בחיוב

השופט י. אטדגי:

1.אמנון ישראלי ז"ל, שהמערער 1 הוא עזבונו (יכונה להלן למען הנוחות – המערער) חתם ביום 25.7.11 על שטר חוב בסך 1,250,000 ₪ (להלן – שטר החוב), לטובת המשיב.

שטר החוב היה שטר בטחון, להבטחת התמורה באותו סכום, שהמערער התחייב לשלם למשיב עבור העברת מניותיו של המשיב אליו בחברת דש אירועים בע"מ (להלן – החברה), אשר הפעילה אולם אירועים בשם "וגה".

מניות החברה הוחזקו באותה עת על ידי המערער, המשיב ושניים נוספים, בחלקים שווים.

המערערת 2 (להלן – המערערת), אז אשתו של המערער וכיום אלמנתו, חתמה על שטר החוב כערבה לפירעונו.

2.המערער שילם למשיב על חשבון התמורה סכום מצטבר של 280,000 ₪, בהמחאות שנמשכו מחשבון החברה. ההמחאות הנוספות שניתנו חוללו. אזי, הגיש המשיב את שטר החוב לפירעון בלשכת ההוצאה לפועל, שם דרש את פירעון יתרת התמורה שלא שולמה, סך של 970,000 ₪.

עוד קודם לכן, העביר המשיב את כל מניותיו בחברה לחברה (ולא למערער). בשטר העברת המניות (נספח ח' למוצגי המערערים) צוין, כי ההעברה נעשית בתמורה לסך של 300,000 ₪.

המערערים הגישו התנגדות לביצוע השטר, שהועברה לדיון בבית המשפט קמא.

3.טענתו העיקרית של המערער בבית המשפט קמא הייתה, שההסכם שלו עם המשיב היה כי עבור העברת המניות תשולם התמורה של 300,000 ₪ – היא התמורה הנקובה בשטר העברת המניות הנ"ל – ואילו היתרה על פי שטר החוב, 950,000 ₪, תשולם רק בתנאי שהחברה תמשיך להפיק הכנסות.

עוד טען המערער, כי על פי שטר החוב, מניות המשיב היו צריכות להיות מועברות אליו ולא לחברה, ולכן לא התקיים התנאי לתשלום השטר.

כנגד טענת המשיב, כי המערער עצמו חתם על שטר העברת המניות לחברה, טען המערער כי חתימתו זויפה.

עוד טען המערער, כי הוא חתם על שטר החוב לאחר לחצים פסולים ואיומים מצדו של המשיב.

4.המערערת העלתה שתי טענות נוספות הקשורות לערבותה.

האחת – כי בניגוד לנכתב בשטר החוב, חתימתה עליו לא נעשתה בפני עורכת דין.

השניה – כי היא לא עודכנה על השינוי שנעשה בהעברת המניות, לחברה במקום לבעלה, המערער, ולכן ערבותה מבוטלת.