פקיה נ' מנסור

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

ואלה עיקרי הדברים:

1.ביום 31.5.12 ניתן כנגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה, וזאת לאחר שהמבקש לא הגיש כתב הגנה. ביום 12.5.13 הגיש המבקש בקשה לביטולו של פסק הדין.

2.בהחלטה מיום 11.6.13 הוריתי על ביטולו של פסק הדין משיקולי בית המשפט, תוך חיוב המבקש בתשלום הוצאות בסכום של 2,500 ₪ הן בגין האיחור בהגשת הבקשה והן בשל מחדלו באי הגשת כתב הגנה. בהחלטה זו הוריתי למבקש להפקיד את סכום ההוצאות בקופת בית המשפט וכן להגיש כתב הגנה, וזאת בתוך 30 יום.

3.המבקש לא מילא אחר החלטתי וביום 15.7.13 קבעתי כי אם לא ימלא המבקש אחר הוראות ההחלטה מיום 11.6.13 וזאת עד ליום 23.7.13, תידחה הבקשה לביטול פסק הדין.

4.ביום 22.7.13 הגיש המבקש בקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה ולהפקדת ההוצאות עד ליום 26.7.13 ובקשתו נענתה.

5.חרף זאת לא הופקדו ההוצאות ולא הוגש כתב הגנה, ועל כן ביום 2.9.13 הוריתי, לבקשת המשיב, על דחיית הבקשה לביטולו של פסק הדין.

6.ביום 12.11.13 הגיש המבקש בקשה לביטולה של ההחלטה מיום 2.9.13, היא הבקשה שלפני.

7.המבקש טוען כי רק כעת עלה בידיו לגייס את סכום ההוצאות הנדרש, שכן משך ארבעת החודשים האחרונים לא עבד בשל מחלת בנו. המבקש טוען כי אין מדובר בזלזול בבית המשפט כי אם בחסרון כיס וכי למשיב לא נגרם נזק.

8.המשיב מתנגד לבקשה. המשיב טוען כי אין מקום להורות על ביטול ההחלטה מיום 2.9.13, וזאת לנוכח העובדה כי המבקש מפר ברגל גסה את ההוראות הקבועות בתקנות וכן את החלטות בית המשפט. כל מטרתו של המבקש היא לדחות את הקץ ולמנוע מהמשיב לממש את פסק הדין שניתן נגדו.

9.בתשובה טוען המבקש, כי ההחלטה שהותירה את פסק הדין על כנו ניתנה עקב מחדל טכני בלבד של המבקש, בשל העובדה שסבל מחסרון כיס ועל כן לא מילא אחר החלטת בית המשפט בעניין ההוצאות. המבקש טוען כי אין לחרוץ את גורלו בשל העדר יכולת כלכלית.

דיון

10.אין ספק שהתנהגותו של המבקש רצופה מחדלים, אשר ניתן לומר כי הם כמעט גובלים בזלזול בהליך השיפוטי. לא רק שהבקשה לביטולו של פסק הדין הוגשה באיחור, כפי שקבעתי בהחלטה מיום 11.6.13, אלא שהמבקש לא הפקיד את סכום ההוצאות ולא הגיש כתב הגנה במועד שנקבע, חרף ארכה שניתנה לו. גם אם נכונה טענת המבקש, כי בשל מצבו הכלכלי נבצר ממנו להפקיד את סכום ההוצאות במועד, הרי שראשית, לא ברור מדוע לא הוגש כתב הגנה, שהרי זה אינו קשור לחסרון כיס של המבקש, ושנית, היה על המבקש לפנות בבקשת ארכה לבית המשפט להארכת המועדים ולא לעשות דין לעצמו.

11.איני מקבלת את טענת המבקש כי למשיב לא נגרם נזק. ההליכים בתיק זה נמשכים זמן רב, כאשר פסק הדין ניתן נגד המבקש עוד ביום 31.5.12.

12.יחד עם זאת, כפי שקבעתי בהחלטה מיום 11.6.13, המבקש הציג סיכויי הגנה בפני התביעה. בנסיבות אלה, אני סבורה כי האיזון הראוי בין האינטרסים המעורבים במקרה זה: עקרון סופיות הדיון וכיבוד החלטות שיפוטיות לבין האינטרס של המבקש לקבל את יומו בבית המשפט, מוביל למסקנה כי יש להורות על ביטול ההחלטה מיום 2.9.13, תוך חיוב המבקש בסכום הוצאות משמעותי שישקף את אי כיבוד החלטות בתיק זה ואת הפגיעה באינטרס הציפיה של המשיב.

13.לפיכך, אני קובעת כי ההחלטה מיום 2.9.13 תבוטל בכפוף לתשלום הוצאות המשיב בסכום של 7,500 ₪, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

14.המבקש יפקיד את סכום ההוצאות בקופת בית המשפט וכן יגיש כתב הגנה, בתוך 15 יום, שאם לא כן יוותר פסק הדין על כנו.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשע"ד, 24 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: