פצוי למאומץ שזהותו נחשפה בפני אמו הביולוגית כשבקש אישור נשואין

השופט יצחק עמית :

ענייננו בנושא רגיש של אימוץ - תביעת נזיקין של מאומץ בגין חשיפת זהותו בפני האם הביולוגית.

תמצית העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

1.            המערער, יליד 1971, אומץ ימים מספר לאחר לידתו. המערער ידע כבר בגיל צעיר שהוא מאומץ, אך לא הכיר את הוריו הביולוגיים וגם לאחר שהגיע לבגרות, לא ביקש לעיין בפנקס האימוצים.

בהגיעו לגיל ..., משמצא את בחירת ליבו, פנה המערער ביום ... למועצה הדתית בנהריה בבקשה להינשא. בהיותו ילד מאומץ, בירר הרב מייטליס, רב העיר נהריה שם מתגורר המערער, את זהותה של אמו הביולוגית ומצא כי היא מתגוררת בצפת. הרב מייטליס פנה לרב אליהו, הרב הראשי של העיר צפת וזה נפגש עם האם הביולוגית במשרדו בצפת. לאחר בירור שערך עם האם הביולוגית, מסר הרב אליהו לרב מייטליס כי אין מניעה הלכתית לעריכת הנשואין, והמערער התחתן במז"ט.

בדרך כלשהי נחשפה זהותו של המערער לאם הביולוגית, שניסתה ליצור עימו קשר. לטענת המערער, פרטיו דלפו לאם הביולוגית מהרב מייטליס או מהרב חזן או מהרב אליהו בצפת.  הוא נפגע באופן קשה מנסיונות האם הביולוגית ליצור עמו קשר, נסיונות שגבלו לטענתו בהטרדה, כדי כך שהגיש תלונה במשטרה. לטענת המערער, עקב מסע הלחצים שהופעל עליו מצד האם הביולוגית וגם מצד הרב מייטליס והרב חזן, אחד מרושמי הנישואין בנהריה, הוא הסתגר בביתו, חדל לתפקד בעבודה ועקב כך פוטר בסופו של דבר, וגם יחסיו עם אשתו הורעו.

סיכומו של דבר, שלטענת המערער נגרם לו נזק נפשי קשה, שהותיר בו נכות וגרם לפגיעה קשה בתפקודו. מכאן תביעת הנזיקין שהגיש המערער כנגד המועצה הדתית בנהריה ובצפת, אליה צירף חוות דעת של ד"ר וייל, מומחה בתחום הפסיכיאטרי, שהעמיד את נכותו הצמיתה על 20% עקב האירועים דלעיל. 

המשיבות טענו כי הרב מייטליס והרב אליהו פעלו מכוח סמכותם כדין וכי זהותו של המערער לא נחשפה בפני האם הביולוגית על ידם או על ידי הרב חזן. כן כפרו המשיבות בקשר הסיבתי בין מצבו הנפשי של המערער לבין נסיונותיה של האם הביולוגית ליצור עמו קשר.

המשיבות הסתמכו על חוות דעת של ד"ר בן אפרים מטעמן ולפיה המערער סובל מהפרעת אישיות והפרעת הסתגלות בשל אירועים אחרים שאינם קשורים לתביעה, כמפורט בחוות הדעת.

התביעה הוגשה במקור לבית המשפט המחוזי והועברה לאחר מכן לבית משפט השלום בקריות.

פסק דינו של בית משפט קמא

3.            לאחר שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ולאחר חקירת המצהירים, קבע בית המשפט קמא את הקביעות העובדתיות כלהלן:

המערער פנה למועצה הדתית בנהריה שלושה שבועות בלבד לפני החתונה, בעוד שבקשה לרישום נישואין צריכה להיות מוגשת על פי הנוהל המקובל עד 45 יום לפני מועד הנישואין. על מנת לזרז את ההליך, פנה הרב מייטליס ישירות למשרד הדתות לקבלת תיק האימוץ, ולאחר מכן פנה ישירות לרב אליהו. האחרון נפגש עם האם הביולוגית ובעקבות הפגישה הודיע לרב מייטליס כי אין מניעה לעריכת הנישואין, וציין כבדרך אגב, שזו מבקשת להיפגש עם המערער. האם הביולוגית התקשרה טלפונית לרב מייטליס ושטחה בפניו את בקשתה. משנפגש הרב מייטליס עם המערער, הוא סיפר לו על רצונה של האם הביולוגית להיפגש עמו והמליץ בפניו לעשות כן. בית משפט קמא דחה את הטענה שהרב אליהו איזכר בפני האם הביולוגית שהיה זה הרב מייטליס מנהריה שפנה אליו, או שהזכיר בשיחתו עם האם הביולוגית את העיר נהריה. לא ברור אפוא, הכיצד נודע לאם הביולוגית אודות הרב מייטליס. בית משפט קמא נתן אמון בגירסת הרב מייטליס כי אכן ניסה לשכנע את המערער ואת הוריו המאמצים להיעתר לבקשת האם הביולוגית ולהפגש עימה, בבחינת "קירוב לבבות", אך בכל שלב שהוא לא חשף בפני האם הביולוגית את זהותו של המערער.

כן דחה בית משפט קמא את גירסת המערער כי הרב חזן, אחד מרושמי הנישואין בנהריה, דחק במערער להיפגש עם אמו הביולוגית. בית משפט אימץ את גירסתו של הרב חזן כי נפגש עם המערער פעם אחת בלבד, ומסר לו שעל פי הבדיקה ההלכתית שנעשתה נמצא שאין מניעה לאישור הנישואין.

בית משפט קמא דחה את טענת המערער כי עקב הבירורים שערכו הרב מייטליס והרב אליהו, נחשפו מן הסתם עובדי המועצה הדתית לחומר רגיש והביאו להדלפת שמו וזהותו לאם הביולוגית.

4.            בית משפט קמא סבר כי נוכח התוצאה הקשה, בבחינת דיני נפשות, של הכשרות לנישואין, אין לקבל את טענת המערער כי רושם הנישואין זכאי לעיין בתיק האימוץ בלבד, הא ותו לא, גם אם תיק האימוץ חסר פרטים הנדרשים לצורך אישור הנישואין. לכן, ולמרות הפגיעה הפוטנציאלית בפרטיות המאומץ, יש לאפשר לרושמי הנישואין לערוך את הבירור הנדרש, אלא אם יש בכך כדי להביא לסיכון של חשיפת זהות המאומץ. השורה התחתונה בפסק הדין היא, כי הרבנים נהגו כשורה משלא הסתפקו בתיק האימוץ בלבד, ומשלא הוכח כי התרשלו בהחזקת החומר הרגיש הקשור לאימוץ, נדחתה תביעתו של המערער. 

על כך נסב הערעור שבפנינו.

טענות הצדדים

5.            המערער טען, כי אין באפשרותו לדעת כיצד והיכן דלף המידע שהסגיר את זהותו וכתובתו לאמו הביולוגית. עם זאת, העובדה שהאם הביולוגית יצרה עמו קשר בסמיכות זמנים מחשידה לפנייתם של הרבנים אליה, מעידה כי היתה "דליפה" במקום כלשהו בשרשרת המהלכים מהרב מייטליס למשרד הדתות ולאחר מכן לרב אליהו בצפת. לכן, גרס המערער, הנטל להוכיח כי המידע לא דלף עקב רשלנות המשיבות, רובץ עליהן. גם האהדה המופגנת שגילו הרבנים לאם הביולוגית ולמצוקתה, מעידה על כך שהמידע אודות זהותו של המערער דלף מהם או מסביבתם ועקב פעילותם.

בהקשר זה העלה המערער טענה נוסח "נזק ראייתי", מאחר שהטיפול בעניינו התנהל בשיחות בעל פה, ללא תיעוד, ומשכך, לא נתאפשר לו לבחון את הדברים.