פצו ואח' נ' סבג ואח' - פסקדין

החלטה

בפני בקשה לפטור מאגרה, במסגרת תביעה שכנגד ע"ס 300,000 ₪, שהגיש המבקש נגד המשיב 1, במענה לתביעה ע"ס 250,000 ₪ שהגיש המשיב 1 נגד המבקש. עילתן של שתי התביעות היא לשון הרע ונזקים נלווים ואחרים, ומקורם בפרשייה העוסקת במסירת כלבתו של המבקש לטיפול פוריות אצל המשיב, והתנהלות הצדדים כתוצאה מכך.

הכלל בעניין זה הוא, כי יש להמעיט בפטורים מאגרה, ובהעמסת הנטל של נשיאה בניהול ההליך על כתפי הציבור, מקום בו יכול בעל הדין, גם אם לא בשופי, לשאת בכך בעצמו.

על מנת לשקול אם יש מקום לפטור מאגרה, יש לבחון הן את מצבו הכלכלי של המבקש, כפי שהוכיח, והן את טיב עילת התביעה. בהקשר זה נודעת גם חשיבות לסכום התביעה, באשר על פי רוב קיים יחס ישר בין הסכום הנתבע לבין מורכבות התביעה והמשאבים המושקעים בניהול ההליך, ומכאן כי על פי רוב המעמסה על הקופה הציבורית גדלה ככל שסכום התביעה גדל.

על פי המסמכים שצרף המבקש, הוא מקבל גמלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, ועובד מעת לעת. הוא אינו מפרנס משפחה, ומתגורר בעצמו בעיקר בבית אמו, הגרה בדירה שכורה בדיור הציבורי. מהמסמכים עלה גם, כי המבקש מתגורר לעתים גם אצל אביו, אף הוא בדירה שכורה בדיור הציבורי, אולם בתגובתו האחרונה טען, כי אביו מתגורר בבית אבות, ואין הוא מתגורר עמו. המבקש מנהל שני חשבונות בנק, האחד בבנק הדואר, לשם נכנסת גמלת הנכות, והאחר בבנק לאומי, לשם מועברת הגמלה, ושם מוחזק כרטיס חיוב ומתנהלת הלוואה. יתר הפעילות בחשבון היא במזומן. החשבון מצוי ביתרת חובה קטנה ועקבית. ההלוואה שהועמדה היתה בסך 11,000 ₪, והיא שימשה לסילוק הלוואה קודמת, ולהפרשת סכום של 6500 ₪ לחסכון. סכום זה, לטענת המבקש, כבר נמשך לשם כיסוי חובות נוספים.

מאידך, בעוד המשיב 2 הסתפק בהפניית תשומת הלב לאותו חיסכון שכבר נזכר, טוען המשיב 1, כי החייב מנהל אורח חיים שאינו עולה בקנה אחד עם טענת דוחק כלכלי: הוא אוכל במסעדות ושהה לאחרונה בחופשה בחו"ל. הוא אף טוען, כי לחייב בן-זוג, שפרטיו ופרטי הכנסתו הועלמו מהבקשה. המבקש לא הכחיש את נסיעתו, אולם טען כי אינו חייב למשיב דין וחשבון על כך, ובאשר למסעדות אין בכך חריגה מאורח חיים חסכני. הוא הכחיש את קיומו של בן-זוג.

באשר לעילת התביעה, הרי שחרף סכומה הנכבד, רק כ-60,000 ₪ ממנה מורכבים מראשי נזק מכומתים, ואף הם אינם מבוססים כדבעי, לטעמי, הגם שלא ניתן לשלול אותם על הסף.

אני סבור, כעולה מהאמור לעיל, כי טיב עילת התביעה, לבטח לפי הסכום בו הוגשה, הוא גבולי; וכי המבקש לא עמד בנטל להוכחת חוסר יכולת כלכלית לשלם את האגרה, ולו בתשלומים. אמנם, המבקש אינו חייב דין וחשבון למשיב בכל הנוגע לנסיעותיו לחו"ל, אולם לציבור, שעל כספו הוא מבקש להישען, הוא חייב גם חייב. גם אורח חיים המתאפיין באכילת מזון מוגש (גם אם לא במסעדות יוקרה), אינו עולה בקנה אחד עם החסכנות המצופה ממי שמבקש להיות לנטל על הציבור. יתכבד המבקש, ויחסוך בהוצאות אלה, וכך יעלה בידו לשלם את האגרה, ולו לשיעורין.

נוכח הכנסתו הקבועה הנמוכה, אני מקבל את הבקשה רק באופן זה שאני מאפשר למבקש לשלם את האגרה לשיעורין, והיא תשולם בתשלומים חודשיים בסך 600 ₪ כל אחד, הראשון עד יום 13.4.2014, ואח"כ עד ליום ה-15 בכל חודש, עד להשלמת מלוא תשלום האגרה. לא תשולם האגרה – תימחק התביעה שכנגד.

כתב הגנה יוגש תוך 15 יום מיום ביצוע התשלום השני על חשבון תשלומי האגרה.

ניתנה היום, כ"ד אדר ב תשע"ד, 26 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: