פסק הדין דן ביחס שבין חיוב במזונות אישה לבין חיוב בתשלום חלק מקצבת פנסיה בכל הנוגע לאכיפת חיובים אלה

1. תובענה לאיזון משאבים בין בני זוג שנישאו כדמו"י ביום 29.9.81.

1. לצד התובענה שלפני, נוהלה עד לסוף שנת 2014 תובענה למזונות אישה, שהגישה התובעת כנגד הנתבע (תמ"ש 46021-11-10 ; להלן: "תביעת המזונות"). במסגרת תובענה זו חויב הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,200 ₪ מדי חודש כמזונות זמניים החל מיום 1.4.11 (החלטה מיום 16.5.11). זאת, הגם שבתביעה שלפני עתרה התובעת, בין היתר, לחייב הנתבע בחלקה בקצבת הפנסיה הצה"לית לה זכה.

1. תביעת המזונות נמחקה מחמת חוסר מעש ביום 18.11.14.

1. במהלך פרק הזמן הממושך שבו נוהלו ההליכים בתביעה שלפניי (במהלכם גם מונה מומחה בתחום האקטואריה שהגיש את חוות דעתו), הגיעו הצדדים לכלל הסכמות בעיקר הסוגיות הצריכות הכרעה.

1. הסכמות אלה באו לכלל ביטוי בסופו של יום בפרוטוקול הדיון מיום 27.12.16. בין היתר, הסכימו הצדדים לפעול על פי חוות הדעת בתחום האקטואריה שהוגשה ביום 8.8.16, וכי מינוי באי כוחם ככונסי נכסים לדירת המגורים המשותפת לצורך פירוק השיתוף בה ייכנס לתוקפו. פסיקתא לגורם המשלם ביחס להעברת חלקה של התובעת בפנסיה של הנתבע נחתמה ביום 21.2.17.

1. המחלוקת שנותרה לדיון בתביעה שלפני היא השאלה האם זכאית התובעת רטרוספקטיבית להפרש שבין שיעור התקבול החודשי לו היא זכאית מתוך קצבת הפנסיה של הנתבע ובין שיעור המזונות הזמניים ששולמו לה, בתביעת המזונות.

שכן על פי סעיף 2.ב לחוות הדעת האקטוארית, הסכום שעל הנתבע להעביר לתובעת הוא סך של 2,843 ₪ לחודש מהפנסיה שלו (עד הגיעו לגיל 70, או-אז  גדל הסכום), ואילו על פי החלטת המזונות הזמניים, היה על הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,200 ₪ לחודש.

1. הצדדים הגישו עיקרי טיעון בסוגיה שבמחלוקת.

1. הנתבע טוען, בתמצית, כי מעת שביכרה התובעת לעתור לחיובו בתשלום מזונות זמניים, יש לראותה כמי שבחרה במסלול של חיובו במזונות וכמי שזנחה, למשך תקופת תשלום המזונות הזמניים, את העתירה לחייבו בתשלום הפנסיה. כך לשיטת הנתבע מורנו הדין, וכך גם מורנו ההגיון. שכן ספק בעיניו אם התובעת היתה בוחרת להשיב לו את ההפרש, אילו היה קובע האקטואר כי חלקה בפנסיה שלו נמוך יותר מסכום המזונות הזמניים.