פסק דינה בשאלת בנייה שנעשתה לפי היתר אך מהווה מטרד

כללי

• מונחות לפנַי שתי תביעות נגדיות כאשר ברקע של שתיהן ניצב סכסוך חריף בין שכנים באותו בניין משותף, שמורכב משני חלקים (בניינים) צמודים ומספריהם 556 ו-557, והשוכנים בשכונת גילה בירושלים (להלן: "הבניין").

• הצדדים הם בעלי זכויות בדירות בבניין. התובעים-משפחת מרינבך (להלן: "התובעים") הם בעלי הזכויות בשתי דירות ומספריהן 9 ו-16, והנתבעים-משפחת אליאסיאן (להלן: "הנתבעים") הם בעלי הזכויות בדירה מספר 10.

• לפי התמונות שהוצגו בהליך, חלונותיהן של שתי דירות התובעים (חלון לכל דירה) מצויים באותו מישור והם חלק מחזית הבניין הראשון, שפונָה לצד הדרומי. מרפסת שהקימו הנתבעים כהרחבה לדירתם (להלן: "המרפסת"), לעומת זאת, מצויה בחזית הבניין השני, שפונָה לצד המערבי, והיא נמצאת במישור שהוא גבוה ממישור חלונות דירותיהם של התובעים. במילים אחרות, דירות הצדדים הן שכנות והחזיתות שלהן משקיפות אחת על השנייה בזווית של 90 מעלות (צורה של "ר") [מוצגים נ/4-2].

• עוד לפי התמונות שהוצגו, המרפסת סמוכה מאוד לחלונות דירות התובעים. כעולה מחומר הראיות, המרחק בין המרפסת לחלון הדירה 9 הוא כ-80 ס"מ, ולחלון דירה 16 הוא כ-220 ס"מ.

• התובעים הגישו את תביעתם ביום 18.5.2016 (ת.א. 25427-05-16). לימים, כתב התביעה תוקן לבקשתם והוגש ביום 8.8.2017. התובעים עותרים בתביעתם למתן צו הריסה של המרפסת; לחלופין, הם עותרים לפסיקת פיצוי בגובה 710,000 ₪ בגין ירידת ערך של שתי דירותיהם שנגרמה עקב בניית המרפסת.

• הנתבעים הגישו תביעה נגדית ביום 31.1.2018 (ת.א. 71664-01-18). בתביעתם עותרים הנתבעים להריסה או לאיטום מוחלט של בנייה אשר ביצעו התובעים בשנת 2013 מתחת למרפסת דירתם (של התובעים), בנייה שהביאה להקמת חדר מגורים ברכוש המשותף, כך נטען, והצמדתו לדירתם שלא כדין. כמו כן, הגישה של שאר הדיירים לגינה שברכוש המשותף, נחסמה על-ידי התובעים עקב בניית גדר והצבת דלת לגינה.

• תחילה הוגשה התביעה המקורית גם מטעם משפחה נוספת שבבעלותה דירה בבניין (דירה 13), היא משפחת בסה. בהמשך ההליך, הגיעו משפחת בסה והנתבעים להבנה לסיום ההליך בעניינם ולפיה, הם הודיעו כי "מוסכם על הצדדים כי התביעה שהגישו התובעים 3-4 תידחה, ללא צו להוצאות". פסק הדין שנעתר לבקשת הצדדים כאמור, ניתן ביום 30.7.2018.

תמצית טענות התובעים