פסק דין שעניינו הפעלת סעיף 106 לחוק מע"מ בנסיבות של העברה "כפולה"

פתח דבר

1. בפניי ערעור על החלטת המשיב להפעיל את סעיף 106 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו – 1975 (להלן: "החוק") ולגבות את חובותיה של חברת ליקר מרקט (צ.י.מ) בע"מ מחברת בסנינו גרופ (ג.מ.ג) בע"מ (להלן גם: "המערערת").

בעוד שלטענת המערערת, המשיב לא היה רשאי להפעיל את סעיף 106 כנגדה בנסיבות העניין, טוען המשיב להתקיימותם של כל התנאים המנויים בתתי הסעיפים 106(ב1) ו-106(ב)(1) לחוק בקשר עם שרשרת העסקאות, שהחוליה הראשונה לה היא חברת ליקר מרקט, האחרונה היא המערערת, כאשר ביניהן עמדה חברה נוספת - מחסני א.ע ליקר מרקט בע"מ.

רקע עובדתי

2. בבסיס הפרשה בענייננו עומדות שלוש חברות, שהמשותף לשלושתן הוא עיסוק בשיווק משקאות חריפים.
3. החברה הראשונה, חברת ליקר מרקט (צ.י.מ) בע"מ (להלן: "החייבת"), נרשמה ברשם החברות ביום 27.10.2008 על ידי מר מאיר אמיל בסנינו (להלן: "מאיר בסנינו") שהחזיק ב-100% ממניותיה, נרשם כדירקטור יחיד בה וניהל אותה בפועל. החברה עסקה בעיקר בייבוא ומכירת משקאות חריפים (ראו: תדפיס רשם החברות, נספח ד' לכתב הערעור; הודעת מאיר בסנינו מיום 24.12.2012, נספח 2 לתצהיר אוריאל ניאזוב מטעם המשיב).
4. ביום 12.3.2014 הומצאה לחייבת הודעה בדבר חיוב מאת בית המכס אשדוד על סך 1,826,110 ₪ (להלן: "הודעת הגירעון") בקשר לשתי עסקאות ייבוא של מכולות משקאות חריפים (ראו: נספח 2 לכתב התשובה לערעור, ממנו עולה כי הודעה ראשונה הוצאה לחייבת ביום 14.10.2013). זאת, לאור חקירות שנערכו מטעם המשיב, ובהן חקירת מאיר בסנינו מיום 24.12.2012 (נספח 2 לתצהיר אוריאל ניאזוב מטעם המשיב), מהן עלה כי המחיר ששולם בפועל בגין שתי עסקאות אלה היה גבוה יותר משמעותית מזה שהוצהר.

בנסיבות אלו, הגישה החייבת כנגד המשיב תביעה שעניינה התנגדות לחיוב על פי הודעת הגירעון (ת"א 19118-12-13 ליקר מרקט (צ.י.מ.) בע"מ נ' מדינת ישראל).

לענייננו יובהר כבר עתה כי תביעת החייבת נדחתה על ידי בית המשפט השלום בתל אביב –יפו ביום 16.1.2017, עת נקבע כי החייבת לא הרימה את הנטל להוכחת אי תקינות או טעות ביחס להוצאת הודעת הגירעון או ביחס לתוכנה של הודעה זו ואף לא הוכיחה באופן מספק כי המחירים עליהם הצהירה ביחס לעסקאות נשוא ההליך, הם המחירים האמיתיים.

5. החברה השנייה, מחסני א.ע ליקר מרקט בע"מ (להלן: "הנעברת"), אשר אף תחום עיסוקה הוא משקאות חריפים, נרשמה כעוסק במע"מ ביום 1.1.2013, ולה בעל מניות יחיד - מר אלי עמירן (להלן: "אלי עמירן").
6. ביום 18.1.2013 חתמה החייבת עם הנעברת על הסכם "למכירת עסק", לפיו בעבור סכום של 2,031,360 ₪ תימכר הפעילות בעסק – המהווה מלאי, רכוש קבוע וזכות השימוש במושכר ממנו נוהל העסק, כאשר דמי השכירות ישולמו על ידי הנעברת עד ליום 31.12.2013 (ההסכם צורף כנספח ה' לכתב הערעור).
7. בנקודה זו התגלעה מחלוקת בין הצדדים. המערערת מצידה טענה כי לא קיימת קרבה משפחתית או יחסים מיוחדים כלשהם בין אלי עמירן לבין מאיר בסנינו, ואף הדגישה כי ההסכם הנ"ל נחתם טרם הוצאה הודעת הגירעון הראשונה, כך שאין מדובר בהתחמקות מתשלום מס. המשיב מצדו טען כי רק לאחר שנודע למאיר בסנינו על החקירה בעניינה של החייבת, נרשמה הנעברת במע"מ (כאמור, החקירה נערכה ביום 24.12.2012 והרישום במע"מ היה ביום 1.1.2013), כאשר אלי עמירן, החסר כל ידע עסקי בתחום, שימש למעשה ככסות להמשך פעילותה של החייבת והותרת נכסיה בשליטת משפחת בסנינו.
8. אשר לחברה השלישית, היא המערערת, המצויה בבעלותו של מר ג'ורג' בסנינו (להלן: "ג'ורג' בסנינו"), אחיו של מאיר בסנינו, הרי שזו הוקמה בחודש יולי 2013, ועסקה אף היא במסחר משקאות חריפים תחת השם בסנינו גרופ (ג.מ.ג) בע"מ. 
9. על פי תצהירו של ג'ורג' בסנינו, בראשית דרכה של המערערת, המשיך הוא להיות מועסק על ידי הנעברת. בהמשך, הוחלט כי המערערת תיעזר בשירותי הנעברת (שירותי אחסון ושירותי משרד) תמורת סך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ לחודש. כן הוסכם כי המערערת תמכור משקאות חריפים גם לנעברת, כאשר בסוף שנת 2013 יתרת החוב של הנעברת כלפי המערערת עמד על סך של 570,479 ₪ (סעיפים 19-23 לתצהיר ג'ורג' בסנינו).
10. ביום 1.1.2014 נערך הסכם בין הנעברת למערערת למכירת העסק - הכולל מלאי, רכוש קבוע והתחייבויות של הנעברת, בסכום כולל של 1,500,000 ₪ (ההסכם צורף כנספח י' לכתב הערעור).

וזו לשונו של ההסכם שאורכו דף אחד והוא נכתב בכתב יד:

"צד א' [הנעברת – ש.ב] מבקשת למכור את העסק הנמצא בXX, הנקרא מחסני ליקר מרקט.

צד ב' [המערערת – ש.ב] מעוניין לרכוש את העסק מצד א'.