פסק דין של ועדת ערר לפי חוק האימוץ באימוץ בין ארצי - פסקדין

לפנינו ערר לפי חוק האימוץ על החלטת המשיבה 1, שהינה עמותה לאימוץ בין ארצי, אשר פסלה את המערערת מלאמץ.

המערערת, רווקה ילידת 1965 ניסתה במשך שנים להרות באמצעות טיפולי פוריות אך הדבר לא צלח.

ביום 5/7/2012 התקשרה המערערת בחוזה עם המשיבה 1 לאימוץ בין ארצי, כאשר אין מחלוקת בין הצדדים כי המשיבה 1 העריכה שלמערערת מסוגלות הורית לאימוץ בין ארצי, בתנאי שהמערערת תקבל הכנה משמעותית כדי להתמודד עם התהליך של אימוץ בין ארצי (להלן-ההכנה).

כחודשיים לערך לאחר חתימת הסכם האימוץ הוצע למערערת קטין לאימוץ. המערערת השתהתה במשך שבוע עד מתן התשובה, ולבסוף דחתה את הקטין שהוצע לה, בין היתר, מטעמים בריאותיים שייחסה לקטין.

בעקבות הדחייה החלה המשיבה 1 להסס בדבר התאמתה של המערערת לתהליך של אימוץ בין ארצי, זאת על אף שבעת שהוצע למערערת הקטין, המערערת טרם החלה בהכנה שהמשיבה 1 סברה שנחוצה לה.

המשיבה 1 ביקשה מהמערערת כי תעבור הכנה מתאימה, ולאחר דין ודברים נמצאה מטפלת שהסכימה לבצע את ההכנה. המערערת שולבה גם בקבוצת הכנה לנשים המבקשות לאמץ, הנמצאות בתהליך והמבקשות להיות אמהות חד הוריות במסגרת אימוץ בין ארצי.

בשלב מסויים המשיבה 1 הגיעה למסקנה, כי המערערת אינה מתאימה להליך של אימוץ בין ארצי ובהתאם לכך ביום 17/3/2013 הודיעה למשיבה 1 על דחיית בקשת המערערת לאימוץ בין ארצי.

בעקבות כך הוגש הערר שלפנינו.

לאחר ששמענו את המערערת וכן את המשיבים, הגענו למסקנה שדין הערר להתקבל כדלקמן: