פסק דין מתוקן בתיק א 22130/06

רקע הדברים:

1.   ביום 16.06.00 נפגע עובדו של התובע בתאונת דרכים, עת רכב על אופנוע המבוטח אצל הנתבעת. כתוצאה מהתאונה, אשר הוכרה גם כתאונת עבודה, נעדר העובד מעבודתו. שכרו של העובד שולם ע"י התובע והאחרון, בשל תקופת ההיעדרות הקצרה, לא קיבל החזר מאת המוסד לביטוח לאומי (תקופת הזכאות הראשונה הינה בת 12 הימים הראשונים בעדם זכאי הנפגע לדמי פגיעה ע"פ סעיף 94 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).

2.   התובע טוען כי הוא זכאי כמיטיב לשיבוב והטבת נזקיו מאת הנתבעת בעבור 10 הימים בהם נעדר העובד מעבודתו באופן ש- 9 הימים אשר הוכרו ע"י המל"ל לצורך דמי פגיעה ישולמו לפי סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי ואילו יום התאונה וההפרשים ישולמו לפי החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף) תשכ"ד-1964.

3.   מאידך, הנתבעת טוענת כי תקופת ההיעדרות נמשכה על-פני 9 ימים בלבד שכן התאונה אירעה בסוף יום העבודה. כמו כן הסכימה הנתבעת כי שכר העובד לאחר ניכוי מס הכנסה עמד על 9,833 ש"ח  וכי החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים חל בענייננו. 

דיון

4.   העובד נפגע בדרך חזרתו מהעבודה. תימוכין לכך נמצא באישור המשטרתי לפיו שעת התאונה היתה 02:15 ובתעודה הרפואית בה נכתב במפורש כי זו ארעה "בדרך מהעבודה" (נספחים א' ו- ג' לסיכום טענות התובע). לפיכך, אין התובע זכאי לשיפוי בגין השכר ששולם עבור יום התאונה, אלא בעבור 9 הימים שלאחריו כפי שיפורט בהמשך.

5.   את עילות התביעה אבחן לאור חשיבות העובדה כי עניין לנו במשולש יחסים שבין מזיק, ניזוק ומיטיב. כבוד השופט ברק עמד על האיזון הראוי במערכת יחסים זו בפסק דינו בד"נ 24/81 יעקב חונוביץ נ' אאידה כהן, פ"ד לח(1) 413:

"15. שאלה זו - שעניינה השפעת הטבות המתקבלות מצד שלישי על הפיצויים בנזיקין - היא מהשאלות הסבוכות ביותר בדיני הפיצויים. באופן עקרוני, ניתן לחשוב על מספר פתרונות אפשריים: האחד, לפיו ההטבה תיטיב עם התלוי, באופן שהוא יקבל את ההטבה, תוך שמירת זכותו לקבל פיצוי מלא מהמזיק; השני, לפיו ההטבה תיטיב עם המזיק, באופן שהפיצויים המשתלמים על-ידיו יופחתו בשיעור ההטבה; השלישי, לפיו ההטבה תוחזר למיטיב, אם בדרך של קבלת שוויה מהמזיק (אם היטיבה עמו, שכן זכותו של הניזוק לפיצויים הופחתה כדי ההטבה), ואם בדרך של קבלתה מהניזוק (אם היטיבה עמו, שכן היתוספה על סכום הפיצויים המלא שנתקבל מהמזיק). בכל הפתרונות הללו הקו המנחה הוא, כמובן, שהניזוק יקבל פיצוי שלא יפחת מנזקו, ושהמזיק לא יחויב בתשלום פיצויים, העולים על הנזק שגרם... דומה, שהמקרים הקיצוניים הוסדרו ואינם מעוררים עוד קשיים מיוחדים...

אך מה הדין במצבי הביניים, כגון פנסיה, סיוע משפחתי, תשלומי משכורת על-ידי מעביד וכיוצא בהן הטבות, אשר אינן נופלות למסגרת המקרים הקיצוניים הללו? עיון בפסיקה הישראלית מלמד, שאין למצוא בה קו אחיד ועיקרון ברור. יש לבחון כל הטבה והטבה בנפרד, תוך בחינת מהותה ובעיותיה...

בבחינתם של מקרי הביניים מן הראוי הוא להתחשב - כפי שציין חברי הנכבד, השופט ש' לוין - לא רק ביחסי מזיק-ניזוק בלבד, אלא יש ליתן את מלוא המשקל לעובדה, שעניין לנו לא ביחס דו-צדדי בלבד אלא ביחס תלת-צדדי: מזיק-ניזוק-מיטיב (ראה: ע"א 370/79); נ' זלצמן, "הטבת נזק לפי חוק הטבת נזקי גוף: יחסי מזיק-­מיטיב-מוטב" עיוני משפט ד (תשל"ה-ל"ו) 621).

16. לעתים נקט המחוקק עצמו עמדה בשאלת ההטבה, וקבע הסדרים מיוחדים לעניינה. כך הוא הדבר לעניין תשלומי הביטוח הלאומי (ראה חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, סעיף 150)... בצד הוראות מיוחדות אלה - שאינן חלות בענייננו - קיימת הוראה כללית, המצויה בחוק הטבת נזקי גוף. חוק זה הוחק על רקע פסיקתו של בית המשפט העליון, לפיה מחד גיסא היה בהטבות מסוימות - כגון תשלומי משכורת על-ידי מעביד (ע"א 77/55) - כדי להפחית את שיעור הפיצויים לו זכאי הניזוק מאת המזיק, אך נשללה, במקרים מסוימים; מאידך גיסא, זכות למיטיב להיפרע את ההטבה מהמזיק (ראה: 153/54; ע"א 134/56 (המ' 239/57)). תוצאה אחרונה זו ביקש המחוקק למנוע:

"המחוקק התכוון בחוק המתקן למנוע את התוצאה שמיטיב, בין לפי חובה ובין בהתנדבות, יסבול עקב הנזק הפסד שיפחית את חיובו של המעוול" (השופטת בן-פורת בע"א 331/75, בעמ' 68).

מכאן קביעתו של החוק להטבת נזקי גוף, כי במקום שנגרמו לאדם נזקי גוף, לרבות מוות, ונזק זה הוטב, רשאי המיטיב להיפרע את הטבת הנזק מן המזיק (סעיף 2). המחוקק לא קבע כל הוראה מפורשת באשר להשפעתה של זכות זו, הנתונה למיטיב כלפי המזיק, על הפיצויים, להם זכאי הניזוק מאת המזיק, עניין זה הושלם בדרך הפרשנות השיפוטית. אשר קבעה, כי במקביל לקיום זכותו של המיטיב כלפי המזיק נשללת זכות זו מהניזוק עצמו, שאם לא כן ילקה המזיק פעמיים. הקונסטרוקציה המשפטית, לפיה מושגת תוצאה זו, היא, שעם ההטבה מועברת זכותו של הניזוק כלפי המזיק, כפי שיעור ההטבה, למיטיב (ע"א 599/68; ע"א 331/75; ג' טדסקי, "הטבת נזקי-גוף ע"י הלא אחראי לנזיקין" הפרקליט כא (תשכ"ה) .237זלצמן, במאמרה הנ"ל, בעמ' 627)".

עילת תביעה לפי החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (להלן: "חוק ההטבה")

6.         "הטבת נזק" מוגדרת בסעיף 1 לחוק ההטבה כדלקמן:

"הוצאות שהוצאו או שירות שניתן כדי לתקן נזק גוף, למנוע מניזוק החמרתו של נזק או נזק נוסף או להקל מסבלו, לרבות תמיכה שניתנה לניזוק למחייתו ולמחיית בני ביתו שנצטרך לה עקב הנזק , וכן, אם מת הניזוק, תמיכה כאמור שניתנה לאדם הזכאי לפיצוי בשל כך מאת המזיק" (ההדגשה שלי - ש.ש.).

1.       סעיף 2 לחוק ההטבה מקים את זכות המיטיב להיפרע מן המזיק:

"גרם אדם לזולתו נזק גוף, רשאי מי שהיטיב את הנזק להיפרע את הטבת הנזק מן המזיק עד כדי סכום שהמזיק היה חייב למוטב על פי כל דין בשל גרימת נזק הגוף אלמלא הוטב הנזק על ידי המיטיב" (ההדגשה שלי - ש.ש.).