פסק-דין משלים בתיק א 2085/01

ביום 16.10.2007 הוריתי לצדדים להתייצב לדיון בפני, על-מנת לשמוע תגובתם להצעת בית המשפט לחסל את הסכסוך בקביעת סכום כספי כלשהו, בהתחשב בדו"ח המומחה - רואה חשבון גדעון באום, שמונה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים. 

במהלך הדיון, שהתקיים ביום 22.10.2007, נשמעו טיעוני הצדדים לעניין דו"ח המומחה, והם הגיעו להסכמה שבית המשפט יפסוק מתוקף סמכותו לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, סכום כלשהו לתובעים שינוע בין 0 ש"ח לבין הסכום שנקבע בדו"ח המומחה.

הרקע וההליכים

1.        התובעת, חברת נובל, הינה תאגיד שהוקם בשנת 1990 בבעלות (עיקרית) של מר נובל מרטין - קרוב משפחה של התובע - מאיר אבגנים. משנת 1994 עוסקת התובעת בתחום המיגון והאבטחה ומתמחה בייצור, שיווק והתקנת מנעולי ביטחון, שרובם פרי אמצאות המוגנות בפטנטים. לאור דרישה שהתעוררה בשוק המוסדי, לאבטח ציוד מיכון משרדי ומחשבים נגד גניבה, פיתח התובע בשנת 1994 מתקן נעילה חדשני וייחודי לקיבוע חפץ נייד ונייח, שנרשם כפטנט ישראלי מס' 110720. בשנת 1995 החלה התובעת לייצר לשווק ולהתקין מתקן זה בוריאציות שונות תחת השם  NG -Noble Guard  בצירוף מספרים שונים המציינים את מידות האורך של מסילות המתקן. לטענת התובעים, זכה המתקן להצלחה, ועד למועד הגשת התביעה נמכרו כ- 15,000 יחידות בארץ ועשרות אלפי יחידות בחו"ל. כן נרשם פטנט בארה"ב, אנגליה, גרמניה, צרפת, איטליה וטייוואן.

הנתבע- עוזיאל (עוזי)  בריח, החל עבודתו בחברה התובעת כמתקין שכיר ביום 1.12.1996 . לטענת התובעים, מסוף יולי 1997 החל הנתבע לקבל גם עמלות שיווק, כאשר הוא רוכש מוצרים ישירות מהחברה בכ- 50% ממחירם לצרכן, מוכר ומתקין אותם ללקוחות. בתקופת עבודתו בחברה נחשף הנתבע למידע פנימי כמו: רשימת לקוחות, חומרי-גלם ורכיבים, ספקים וכו', וניתן בו אמון מלא.

מסוף ספטמבר 1998 ועד אמצע 2001 היה הנתבע סוכן עצמאי ופתח עוסק מורשה בשם "בריח מגן מנעולי ביטחון מקוריים". הוא התפרנס ממכירת מוצרי התובעת, מפער המחירים שבין הקנייה במחירי קמעונאות מהתובעת לבין המכירה לצרכן, ובנוסף, מחיוב הלקוחות בגין ההתקנות. הנתבע  נהג לרכוש כמות ספציפית בהתאם להזמנות שהתקבלו מלקוחותיו, ולא רכש מלאי מראש. שני הצדדים היו מרוצים מהעבודה המשותפת.

התביעה עוסקת בתקופה מאמצע שנת 2001 ועד סופה, שבמהלכה הקים הנתבע,לטענת התובעים, את "בריח-מגן" (הנחברה הנתבעת), שהוא בעליה ומנהלה הכללי, והחל לתכנן יצור מתקני-נעילה מהסוג של התובעת. לטענתו של הנתבע, הוא השקיע בייצור בפיתוח המתקנים קרוב ל- 4 מיליון ש"ח ואף נועץ בעורך פטנטים על-מנת שלא לפגוע בפטנט של התובעת. מתקני הנעילה שייצר סומנו באותיות CL ויכונו להלן:" מתקני הנעילה המתחרים". החל מיוני 2001 לערך החל הנתבע לשווק את מוצריו ואף הציג אותם בתערוכת "Israel Security 2001" שהתקיימה בחודש יולי 2001 בגני התערוכה.

לטענת התובעים, בסביבות חודש פברואר 2001 החל הנתבע לפגר בתשלום חשבונותיו בגין רכישת הציוד מהתובעת, עד שנאלצו להגביל את האשראי שלו ונקבעו לו הסדרי תשלום מיוחדים. אולם, אז החלו שיקים של הנתבע לחזור.

בחודשים אפריל - מאי 2001 החלו להתמעט הזמנותיו של הנתבע מהתובעת עד שפסקו כליל.

לטענת התובעים, ב- 29.5.2001, לאחר שהנתבע התחמק מכל פניותיו של התובע, נסע התובע למקום עיסקו ושם הבטיח לו הנתבע  כי השיקים יפרעו במלואם, אך משהופקדו התברר שהם מבוטלים. בשלב זה  נותק הקשר בין הצדדים .

לטענת התובעים, בסוף מאי 2001 החל התובע לחשוד בקיום מתקני-נעילה מתחרים, שמקורם אצל הנתבע ואי-לכך, ביום 10.6.2001, שיגרה התובעת ללקוחותיה מכתב המזהיר אותם מפני חיקויים וזיופים של מתקני הנעילה המקוריים שלה תוך הפרת פטנט רשום. ביום  27.6.2001, בסמוך להשתתפות הנתבע בתערוכה האמורה, נודע לתובע לראשונה כי הנתבע יצא לשוק עם מוצר חיקוי של מוצר התובעת, ובקטלוג של החברה שבבעלותו התפרסמו והוצעו למכירה מוצרי המיגון הנושאים את אותם שמות מותג מקוריים שניתנו להם על-ידי התובעת ואף תמונות המוצרים לקוחות מהקטלוגים של התובעת,  וזאת כדי להיבנות מהמוניטין שלה. כמו-כן, ציין הנתבע את רשימת לקוחות התובעת כרשימת לקוחותיו. לשיטת התובעים, ניסה הנתבע להסתיר את ההעתקה באמצעות עריכת שינויים בלתי-משמעותיים .

2.        ביום 12.7.2001 הגישו התובעים תביעה כנגד הנתבע והחברה שבבעלותו, בעילות של הפרת פטנט רשום, גניבת-עין, גזל סודות מסחריים והפרת חובת-אמון, הפרת סעיף 254 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999, עשיית עושר ולא במשפט והפרת זכויות יוצרים. במקביל עתרו התובעים בבקשה לסעדים זמניים (בש"א 15608/01) בכללם: פיצויים ע"ס 100,000 ש"ח ללא הוכחת נזק, צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעים יצור ו/או שיווק ו/או הפצה של מתקנים, המהווים העתקה או חיקוי או תחליף שווה-ערך תפקודי של תוצרת התובעת ו/או הפרת פטנט, צו מניעה קבוע האוסר, על הנתבעים להפר זכויות יוצרים של התובעים בפרסומיהם, ובנוסף צו למתן חשבונות לשם בירור הפיצויים המגיעים להם בגין הפרת הזכויות.

ביום  12.7.2001 אישר כב' השופט י' זפט את צו החיפוש והתפישה וצו למינוי כונס נכסים וקבע, כי הכונס יחזיק בטובין שייתפסו עד להחלטה אחרת. ביום 17.7.2001 נערך החיפוש אצל הנתבעים ונתפסו מסמכים ומוצגים.

ביום 10.10.2001 נעתר כב' השופט י' זפט לבקשת התובעים למתן צווי-מניעה זמניים, שיאסרו על הנתבע והחברה שבבעלותו לייצר ו/או לשווק ו/או לייבא ו/או להתקין מתקני-נעילה המהווים הפרה של פטנט רשום ו/או מוצרים המהווים חיקוי, בהתאם לעילת הפרת פטנט רשום.

הנתבע הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 9083/01), וב-3.2.2003 דחה בית המשפט העליון את הבקשה והשאיר את צווי המניעה על כנם. בעקבות מתן צו המניעה הזמני, חדלו הנתבעים לייצר ולשווק את מתקני הנעילה המתחרים. הנתבע ערך שינויים במוצר והחל לייצר ולשווק מתקני-נעילה חדשים. בעקבות יצור מתקני הנעילה החדשים, תוקן כתב התביעה המקורי.

3.         הדיון בתיק העיקרי נפתח ביום 14.12.2003. במהלך הדיון הסכימו הצדדים להמלצת בית המשפט למסור את ההכרעה בעילת הפרת פטנט למומחה מטעם בית המשפט וכב' השופטת רנה משל מינתה, בהחלטתה מיום 6.1.2005, את עו"ד דוד בלום לתפקיד המומחה. המומחה קבע בחוות-דעתו מיום 31.3.2005, כי " הפטנט נשוא הסכסוך תקף אך לא הופר". בעקבות זאת עתרו הנתבעים ביום 2.4.2005 לביטול צו המניעה הזמני שהושת עליהם בעילת הפרת פטנט,  ולהשבת המסמכים שנתפשו בחיפוש (בש"א 9607/05). כב' השופטת משל נעתרה לבקשתם וקבעה, כי אין מניעה לתובעים להגיש בקשה חדשה הנסמכת על העילות האחרות, ואכן, התובעים עתרו בבקשה חדשה למתן צווי-מניעה קבועים בעילות הנוספות שבתביעתם (בש"א 13059).

הנתבעים מצידם טענו לייחוד העילה העיקרית הפטנטית להגנה על קניינם הרוחני של התובעים, היוצרת הסדר שלילי לגבי העילות הנוספות. לחילופין, טענו הנתבעים, כי גם יתר עילות התביעה אינן מתקיימות. לעניין הפרת זכויות יוצרים נטען, כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה כי הזכויות בתמונות שייכות להם, וממילא הקטלוג הופק לצורך מכירת מוצרי התובעים. לעניין גניבת-עין, טענו הנתבעים כי התובעים לא הוכיחו שהנתבעים מציגים את מוצריהם כאילו הם מוצרי התובעת או קשורים אליהם, וכן לא הוכיחו קיומו של מוניטין. לעניין גזל סודות מסחריים והפרת חובת האמון, טענו הנתבעים כי המידע שרכש הנתבע במהלך עבודתו אצל התובעים, הפך לחלק מכישורי-עבודתו וחלקו אף מידע הזמין באינטרנט, וכן לא הוכיחו התובעים שהנתבע "גזל" לקוחות. לשיטתם של הנתבעים, בתקופה הרלוונטית לתביעה, לא התקיימה בין הצדדים מערכת יחסים המקימה חובת אמון, והנתבע לא התחייב שלא להתחרות בתובעת. לעניין עשיית עושר ולא במשפט טענו הנתבעים, כי מאחר שהנתבע לא העתיק מוצרים של התובעת, ממילא לא נעשתה פעולה שלא כדין, ועל-כן, לא מתקיימים יסודות העילה.

4.                ביום 30.1.2007 נתנה כב' השופטת רנה משל פסק-דין חלקי וקבעה, כי לתובעים יש זכויות  יוצרים בצילומי המוצרים והנתבעים השתמשו בהם ללא הרשאה. לעניין גניבת העין, שוכנע בית המשפט, כי לתובעת יש מוניטין במוצרי הנעילה וכי חיקוי המוצרים על-ידי הנתבעים, חיצונית ופונקציונאלית, יצר דמיון המקים חשש להטעיית ציבור הלקוחות. זאת לצד עובדת היותו של הנתבע מזוהה כמפיץ ומשווק של מוצרי התובעת. לכן, הוכחו יסודות עוולת גניבת העין. לעומת זאת, טענות התובעים לגזל סוד מסחרי ולהפרת חובת אמון, נדחו בהיעדר תשתית ראייתית.

לעניין עשיית עושר ולא במשפט, הבחינה השופטת בין המוצרים. באשר למתקני הנעילה המתחרים (המופיעים בחוות-דעת המומחה כ"מוצרים המתחרים שיוצרו על-ידי הנתבעים" CL -א' ג'), קבעה השופטת כי הוכח חיקוי, ולאור הקביעה שמעשה הנתבעים הוא  בגדר עוולת גניבת-עין, הרי שדי בכך לקיום ה"יסוד הנוסף" הנדרש, מה גם שהנתבע היה מודע לקיומם של המתקנים המקוריים. משכך,  מן הראוי להעניק לתובעים סעד בעילת עשיית עושר ולא במשפט והם זכאים לצו מניעה קבוע לצד פיצוי כספי.

לעניין המוצרים החדשים המיוצרים על-ידי הנתבעים (המופיעים בחוות-דעת המומחה כ"מוצרים אחרים שאינם רלוונטים לענינינו" - א' ג') קבעה השופטת, כי בהיעדר חיקוי, עובדה המוסכמת על הצדדים, אין לתובעים עילת עשיית עושר ולא במשפט.

פסק הדין הפך את צו המניעה הזמני שהיה בתוקף מאז 12.7.2001 לצו קבוע, האוסר שימוש בצילומים ללא הסכמת מי מהתובעים, והאוסר על יצור ו/או שיווק מתקני-נעילה הדומים עד כדי הטעייה למתקני הנעילה הידועים בכינוי המסחרי NG של התובעת, לרבות מתקני הנעילה המתחרים. כמו-כן חוייבו הנתבעים לשלם לתובעים סך של 75,000 ש"ח פיצויים, ללא הוכחת נזק בגין הפרת זכויות יוצרים בצילומים, וכן סך של  75,000 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. בנוסף, נדרשו הנתבעים להגיש תוך 45 יום דו"חות מפורטים ומאושרים על-ידי רואה חשבון מוסכם על הצדדים, ובהיעדר הסכמה, על-ידי  רואה חשבון אשר ימונה מטעם בית המשפט, לגבי כל מכירות מתקני הנעילה המתחרים על ידם.