פסק דין משלים 593-04

במרכז המחלוקת הסכם אשר גובש בין התובעת למועצה המסדיר את ביצוע עבודות הפיתוח ביחס למתחם המקרקעין הידועים כחלקה 4 בגוש 11309 ובסביבותיה על מנת לאפשר הקמת שכונת מגורים בת 55 קוטג'ים צמודים (רובם בני שתי יחידות דיור) (להלן "שכונת רמת נילי") על פי תב"ע שהתובעת בקשה לשנות.

1.האם כפיה או עושק ?

נטען על ידי התובעת כי אולצה להסכים לדרישות הכספיות של המועצה החורגות לטענתה ממסגרת התשלומים הקבועים בחוקי העזר, וזאת שלא מרצונה, כדי שיתאפשר לה מיזם הקמת השכונה. הטענה היא למעשה ל"כפייה כלכלית", הסכמה לתנאים שנדרשו על מנת להשתחרר מלחץ עסקי מסחרי בלתי חוקי שהופעל כלפיה, וכן נטענת טענה לעושק.

1.1המסגרת הנורמטיבית

עילות הכפיה והעושק מעוגנות בס' 17, 18 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1973.

"17.(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.

(ב) אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה."

"18. מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה."

עילת הכפיה מושתתת על יסוד של לחץ בלתי מוצדק שהצד השני אחראי לו. הלחץ צריך להיות משמעותי. עילת העושק מושתת על שני יסודות : האחד- רצון פגום מחמת מצוקה, חולשה או חוסר נסיון והשני – ניצול המצוקה לשם כריתת חוזה שתנאיו גרועים במידה סבירה מן המקובל.

1.2 בדיקתה של טענה לכפיה כלכלית מחייבת העברתה דרך שני מבחנים, ורק מקום ששניהם מתקיימים תוכר הכפייה ככפיה בת פועל משפטי. המבחן האחד הוא עוצמת הכפייה "עוצמה המקדיחה תבשיל" ןהמבחן השני הוא "איכותו של הלחץ". (ראו עא 1569/93 מאיה נ. פנפורד בע"מ (23.11.94))

לגבי עוצמת הלחץ – הלחץ צריך להיות כזה החותר תחת הרצון החוזי החופשי של המתקשר. המבחן המקובל לקביעת עוצמתו של הלחץ יימצא בתשובה לשאלה אם היתה לצד התם חלופה מעשית וסבירה שלא להכנע לאותו לחץ . אפשרות סבירה של פניה לבית המשפט שוללת טענת כפיה (ראו ס' 14 לפסק הדין, עא 1569/93) –

"מבחן זה, הנסב על היעדרה של בררה מעשית וסבירה העומדת לפני הצד התם, מנפה ומסנן לחצים כלכליים מקובלים וראויים: מקובלים במקומותינו ונראים ראויים בעינינו בעת שאנו באים לקבוע את מקומה של נקודת האיזון בין האינטרסים המושכים לצדדים. יש בו במבחן כדי לספק הגנה ראויה לצד התם, ובה בעת מחייב הוא אותו צד להתמודדות כלכלית-מסחרית – בכללה פנייה לבתי-משפט לקבלת סעד – ובלבד שאותה התמודדות הינה סבירה ומעשית מבחינה כלכלית-מסחרית. וכך, למשל, אמר השופט מלץ בפרשת שאול רחמים [4], בעמ' 100-101:

".. עיקרון, האפשרות לפנייה לערכאות להשגת סעד סותרת את קיומה של עילת כפייה... מה שקובע הוא עצם קיומה של אפשרות מעשית לפנות לערכאות כדי למנוע את הפעלת האיום".

(בענין זה ראו גם עא 8688/06 ברודנו נ. עירית תל אביב (31.1.10) ס' 8 לפסק הדין).