פסק-דין חלקי בתיק הפ 214/06

פסק דין חלקי (ביחסים בין המבקש למשיבות)

תביעה לפיצויי הפקעה ותשלום דמי שימוש ראויים בקרקע שנתפסה.

1.         המבקש מייצג את הנעדר עבודי דוד, שהוא הבעלים הרשום של חלקה 73 בגוש 10008 (להלן: " החלקה") ששטחה הרשום הוא 2,030 מ"ר.

ביום 09/01/92 פורסמה הודעה לפי סעיפים 189-190 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, וסעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943 (להלן: " פקודת הקרקעות") ולפיה הופקעו מהחלקה 700 מ"ר לצורך סלילת מחלף אולגה בכביש החוף. הודעה לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות פורסמה ביום 05/04/92.

עם סיום הקמת המחלף ערך מודד מטעם מע"צ מפת מדידה מצבית, ממנה עולה כי המשיבות תפסו שטח של 1,368 מ"ר, קרי, שטח של 668 מ"ר מעבר לשטח שהופקע על פי הודעת ההפקעה (להלן: " השטח העודף"). לאחר שפניותיו של המבקש למשיבות, בדרישה לקבל פיצויי הפקעה ודמי שימוש ראויים עבור השטח העודף נדחו, הגיש המבקש תביעתו דכאן.

2.         המבקש העמיד תביעתו על הסכומים הבאים:

( - ) פיצויי הפקעה עבור 700 מ"ר לפי הערכת השמאי הממשלתי בסכום של 6,712 ש"ח  נכון ליום הקובע 10/03/92 (= 2,800 דולר לפי שער דולר 2.397 ש"ח) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה.

( - ) תוספת של 10% על הסכום הנ"ל בגין מכירה מאונס.

( - ) דמי שימוש ראויים בגין השטח העודף בסך של 102,105 ש"ח.

סה"כ - 132,147 ש"ח.

3.         המשיבות הקדימו וטענו כי יש לחייב את הצד השלישי בגין כל סכום שיושת עליהן, באשר הכביש והמחלף מיועדים לשימוש כלל הציבור. לטענתן, מאחר שהמדינה רשאית להפקיע 25% מהשטח ללא תשלום פיצוי, בעוד הוועדה המקומית רשאית להפקיע עד 40% מהשטח ללא תשלום פיצוי, נעשתה הפקעה באמצעות המשיבות כזרוע הארוכה של המדינה ולטובת המדינה.

.

לגופה של תביעה טענו המשיבות כי לא נתפסה כלל חזקה בשטח העודף וכי קביעת המודד מטעם מע"צ, כפי שנעשתה בשעתו, הייתה שגוייה ולמיצער, הייתה נכונה למועד ביצוע העבודות בלבד. המשיבות צרפו תשריט מודד מטעמם על מנת להמחיש כי לא נתפס שטח נוסף מעבר לשטח שהופקע של 700 מ"ר. 

לטענת המשיבות, בהתחשב בכך שבמהלך איחוד וחלוקה שנעשו בעבר בחלקה כבר הופקעו חלק מן המקרקעין, המשיבות היו זכאיות להפקיע לצורכי המחלף 649 מ"ר כך שהמבקש זכאי לפיצוי בגין 51 מ"ר בלבד. לאור זאת, הציעו המשיבות למבקש סך של 489 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, תשכ"ד-1964.

4.         בישיבה ביום 6.9.2007, הגיעו המבקש והמשיבות להסכמה כי המחלוקת ביניהן תוכרע על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

המבקש עמד על כך, שכל פניותיו למשיבות טרם הגשת התביעה נדחו ללא תשובה. כי השטח העודף אכן נתפס בפועל, ובכל מקרה, נתפס שטח העולה על  700 מ"ר. לטענתו, מתשריט המודד שהוגש על ידי המשיבות (במצורף להודעה מיום 21/06/07) עולה כי קיימת במקום מדרכה וסוללת כורכר עליה סלול הכביש וכן תעלת ניקוז למוביל מים שעובר מתחת לכביש, ובפועל, הגדר שתוחמת את השטח העודף מצוייה בשטח עד היום.