פסק-דין חלקי בתיק בשא 4268/06

1.                   המבקשים עותרים למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום פיצוי מוסכם בשיעור של 100 דולר לכל יום אי פינוי המושכר, דירה בדימונה אשר שימשה את המבקש 1 כמרפאת שיניים.

למרות שהתביעה הוגשה ביום 14.06.05, רק בשלב זה ניתנת הכרעה בשלב מקדמי זה נוכח הליכים ממושכים שניהלו הצדדים בגין בקשה לביטול פסק דין.

2.                   אין זה סכסוך ראשון בין הצדדים ומדובר בהליך נוסף במקביל לתיק הוצל"פ אשר תלוי ועומד כנגד המבקשים.

בכתב התביעה עותרים המשיבים לפיצוי בסך 100$ מיום 08.12.03, מועד הפרת הסכם פשרה קודם לו ניתן תוקף של פסק דין, ועד ליום הגשת התביעה, משך של 552 ימים.

מהסכום הנתבע צויין בסעיף 18 לכתב התביעה כי יש להפחית שווי של 18 חודשי שכר דירה אשר המבקשים נדרשו לשלם בלשכת ההוצל"פ.

מטעמי אגרה נתבעו רק 150,000 ש"ח.

3.                   יובהר כי קדמה לתביעה זו תביעה קודמת בגינה נפתח תיק ההוצל"פ ובה ניתן ביום 09.11.03 פסק דין שאישר פשרה אשר האריכה את הסכם השכירות עד ליום 31.12.05 בתנאי ההסכם מיום 04.09.00 וקביעת דמי שכירות של 675$ לחודש.

בנוסף נפסק פיצוי בגין חוב העבר ונקבע כי איחור של 7 ימים בתשלומים לרבות בגין דמי שכירות שוטפים, יהווה פסק דין של פינוי. עוד נקבע פיצוי של 10,000 ש"ח להפרת ההסכם.

הפיצוי המוסכם מעוגן בסעיפים 13-14 להסכם מיום 04.09.00.

4.                   בבקשה שנתמכה בתצהיר המבקש, לא הוכחש כי לא עמד הוא בתנאי הסדר הפשרה אלא נטען כי המשיבים פנו ללשכת ההוצל"פ לגביית דמי השכירות המוסכמים ולפיכך מנועים הם מלדרוש את הפיצוי המוסכם בגין הפרת החוזה.

עוד נטען כי הואיל ותקופת השכירות לא הסתיימה מנועים המשיבים מלדרוש את הפיצוי המוסכם.

בנוסף הועלתה טענה כללית בנוגע לנזקים למושכר בשנת 2002.

כלפי המבקשים 2-3 נטען כי הופרו כלפיהם חובות לפי חוק הערבות בכך כי לא פנו תחילה לחייב העיקרי ולא הודיעו להם על אי קיום החוב על ידו.

5.                   אין בידי לקבל טענות המבקשים 2-3 בנוגע לאי מילוי הוראות חוק הערבות, ראשית מהטעם כי המבקשים לא טרחו להתייצב לדיון בבקשת הרשות להתגונן ונקבע כי כל הגנתם תלויה בהגנת המבקש.

שנית, מהטעם כי לא פורטו הנזקים הנטענים שנגרמו להם עקב אי ההודעה על הפרת ההסכם ע"י המבקש 1.

מבחינה עובדתית אין לטענות אלו כל בסיס שעה שהמבקשים 2-3 חתמו כערבים על פרוטוקול בית המשפט ולאחר שהופר ההסדר, צורפו כחייבים לתיק ההוצל"פ.

6.                   לגופו של עניין, מצאתי מקום למתן רשות להתגונן כנגד הדרישה לפיצוי בסך 100$ ליום.

אין חולק כי המבקש 1 פינה את המושכר רק סמוך להגשת התביעה במאי 2005 לערך. יובהר כי אם הצדדים לא טרחו להבהיר את המועד המדויק בו פונה הנכס. בנוסף המבקש לא חלק על הטענה כי הפסיק לשלם דמי שכירות שוטפים, סמוך לאחר הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין וזאת בדצמבר 2003.

מנגד המשיבים ביקשו ביום 16.11.04 הגדלת קרן בתיק ההוצל"פ בגין חודשים דצמבר 2003 ועד לנובמבר 2004 ובקשתם התקבלה.