פסק-דין חלקי בתיק בשא 16938/07

בפניי בקשה למתן פסק דין חלקי, כנגד משיבים 1-8, לפיו רשא המבקש להרשם כבעלים של  1,000 מ"ר (להלן: " השטח"),  מהמקרקעין הידועים כחלקה 26 בגוש 17133 (להלן: " החלקה"), שטח הנמצא בקצה הצפוני של החלקה, עד גבולה הצפוני וזאת - כנגד משיבים 2-6 ו- 8, לאחר שלא הוגשו על ידם כתבי הגנה, למרות שכתב התביעה הומצא להם כדין ועבר המועד לכך וכנגד המשיב 7, לאור פסה"ד שניתן ע"י בימש, השלום בחיפה, בת.א. 21.9.06 (להלן: " פסק הדין").

כן עותר המבקש לרישום הערת אזהרה לטובתו, בלשכת רישום המקרקעין.

בכתב התביעה נטען, כי המבקש רשאי להרשם כבעלים של 1,250 מ"ר מהחלקה, בחלק אשר גובל בקצה הצפוני של החלקה ואשר מסומן בתשריט שצורף לכתב התביעה, בסימון: " 26/1".

המבקש טוען בתביעתו, כי זכות זו הוקנתה לו מכוחם של שני הסכמים אשר ערך, בעל פה, עם המשיבה 1 (להלן: " המנוחה"), אשר שאר המשיבים הינם יורשיה (בהתאם לצו ירושה אשר צורף לתביעה). לטענתו, בשנת 1973 נרכש שטח של 1,000 מ"ר ואילו בשנת 1976 נרכש שטח נוסף של 250 מ"ר.

המבקש נסמך על פסק הדין, אשר ניתן בתביעה שהוגשה ע"י המשיב 7 כנגד המבקש ובנו.              

בתביעה הנ"ל טען המשיב 7 (התובע שם), כי המבקש דכאן (הנתבע 1 שם), רכש מאמו המנוחה של המשיב 7, 1,000 מ"ר מהחלקה, בקצה הצפוני שלה וכי המבקש ובנו פלשו לשטח נוסף של    כ- 300 מ"ר. בתביעה, שם, עתר המשיב 7 לסילוק ידם  של המבקש ובנו מאותם 300 מ"ר נוספים.

ביהמ"ש קבע בפסק הדין, כי בנוסף לרכישת 1,000 מ"ר ע"י המבקש דכאן, אשר לגביה אין מחלוקת בין הצדדים, הוכח כי המבקש רכש 250 מ"ר נוספים. עם זאת, מאחר שקיר, אשר נבנה ע"י המבקש, נבנה מחוץ לתחום 1,250 מ"ר ציווה ביהמ"ש, על המבקש, בפסק הדין, להרוס את הקיר אשר בנה.

איש מהמשיבים, פרט למשיב 7, לא הגיש כתב הגנה.

המשיב 7 הגיש כתב הגנה וכן הגיש תגובה לבקשה דנן ובה הוא מתנגד לבקשה. לטענתו, הוא הסכים להודות בבימ"ש השלום, במסגרת התביעה הנ"ל, בזכותו של המבקש להחזיק בשטח של 1,000 מ"ר בקצה הצפוני של החלקה, אולם הסכים לכך לפנים משורת הדין ועל בסיס דברי אמו המנוחה, עוד בחייה, לפיהם היא מכרה שטח זה למבקש. לטענתו, מאחר שאין מסמך בכתב אין למבקש זכות להרשם כבעלים בו.

אינני מקבלת טענה זו. המבקש הוא אשר יזם את הגשת התביעה לבימ"ש השלום והוא אשר טען בכתב התביעה, שם, כי המבקש רכש מאמו 1,000 מ"ר מהחלקה, בקצה הצפוני שלה ולמעשה, כל תביעתו שם נסובה על שטחים שהינם מעבר לאותם 1,000 מ"ר.

משטען המשיב 7 בהליך בבימ"ש השלום, כי המבקש רכש שטח כאמור לעיל, הוא נתפס בטענה זו ואין הוא יכול לטעון, כיום, אחרת. רכישה , משמעה זכות בעלות ולא רק זכות חזקה.

ודוק: המשיב 7 אינו מודה בתשריט אשר צורף ע"י המבקש לתביעה דנן ואינו מודה בגבולות השטח לו טוען המבקש ובשלב זה לא ניתן לקבוע, ביחסים שבין המבקש למשיב 7, כי אלה הם גבולות השטח הנרכש.

לאור האמור לעיל, אני דוחה התנגדותו של המבקש למתן פסק דין חלקי, כמבוקש, לגבי שטח של 1,000 מ"ר.

בהקשר לגבולות השטח, יש ממש בטענת ב"כ המשיב 7, לפיה קביעת הגבולות לגבי שאר המשיבים (אשר לא הגישו כתב הגנה), עלולה לפגוע בזכויותיו של המשיב 7 ולפיכך אינני קובעת מהם גבולות אותו שטח, מעבר לקביעה, כי השטח גובל בקצה הצפוני של החלקה.

סיכומו של דבר - מאחר שאיש מהמשיבים האחרים לא הגיש כתב הגנה ולאחר שנדחתה התנגדות המשיב 7 למתן פסק דין חלקי, כאמור, ניתן בזה פסק דין חלקי, לפיו המבקש הינו בעלים של 1,000 מ"ר מהמקרקעין, הידועים כחלקה 26 בגוש 17133, הגובלים בקצה הצפוני של החלקה.

אני מורה על רישומה של הערת אזהרה, בלשכת רישום המקרקעין, לטובת המבקש, על זכויות המשיבים במקרקעין הנ"ל, לפי פס"ד חלקי זה.

המזכירות תמציא העתק פסה"ד החלקי לצדדים .

ניתן היום י"א בטבת, תשס"ח (20 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים.