פסק-דין חלקי בתיק א 7663/04

1.         התובעת הגישה תובענה כספית נגד הנתבעים. עילת התביעה נסמכת על מכירת מוצרי תערובת לנתבעים שלא שילמו את התמורה בגינה. הנתבעים התגוננו בפני התביעה. תחילה צירף הנתבע 1 (להלן - "הנתבע") כתב תביעה-שכנגד, כנגד התובעת בלבד. בגדרו של כתב תביעה-שכנגד זה נטען כי התובעת סיפקה לנתבע אספקת תערובת מזון פגומה. לשיטתו של הנתבע, הוא התובע-שכנגד, סכום הנזקים שנגרמו לו עקב האספקה הפגומה, עולה על סכום החוב הנטען.

2.         לימים, ובהתאם לבקשה בתיק בש"א 1652/06, תוקן כתב התביעה-שכנגד על ידי צירוף     נתבעת-שכנגד נוספת, היא מבטחתה של התובעת (להלן, גם "הפניקס"). הפניקס התגוננה בפני התביעה-שכנגד ואף הגישה הודעת צד ג' כנגד התובעת. לפי שעה הוריתי כי התובעת פטורה מלהתגונן בפני הודעת צד ג' זו, לנוכח עתירתה של הפניקס, בגדר תיק בש"א 10365/06 נשוא החלטתי, לדחות על הסף את התביעה-שכנגד, כנגדה.

3.         התובעת, כך עולה מהצהרתה בישיבת קדם משפט 18.9.06, מסכימה לעמדת הפניקס בתיק האמור. איני מתייחס להצהרה זו כאל טענת התיישנות. אם כך ואם אחרת ברי כי התביעה-שכנגד, נגד התובעת, לא התיישנה, לנוכח הוראות סעיף 4 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, העומד במוקד הבקשה שבפניי וזה לשונו:

" 4.       בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה-שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או שהן נובעות מאותן נסיבות".

4.         דומה שלא יכולה להיות מחלוקת שהסעיף האמור חל בגדר היחסים שבין התובעת לבין הנתבע. משעה שקבעתי בהחלטתי מיום 5.10.04, ולו בשלב זה, כי התביעה העיקרית לא התיישנה, מכוח סעיף 4 הנ"ל, אף התביעה-שכנגד של הנתבע כנגד התובעת, לא התיישנה. עסקינן בשתי תובענות שנושאן אחד ושנובעות מאותן נסיבות. בעקבות יחסי המסחר בין התובעת לבין הנתבע נולדה התביעה העיקרית בגין חובו הנטען של הנתבע לתובעת. בעקבות יחסי מסחר אלו נולדה התביעה-שכנגד של הנתבע כנגד התובעת עקב האספקה הפגומה של התוצרת נשוא התביעה העיקרית.

5.         ואולם השאלה הניצבת בפניי היא האם סעיף 4 מעניק אף הגנה בפני טענת התיישנות של הפניקס. בחנתי בקפידה טענות הצדדים. בסופה של דרך, והגם לאחר לבטים, החלטתי להעדיף את טיעונה של הפניקס. לטעמי, כעמדת הפניקס, דין התביעה-שכנגד כנגדה להידחות על הסף מפאת התיישנות.

6.         הרציונאל הנעוץ בסעיף 4, כך טוענת הפניקס וטענתה מקובלת עליי, נעוץ בכך שאם תובע פלוני הגיש תובענה כנגד נתבע אלמוני ותובענה עיקרית זו לא התיישנה, מידת ההגינות והצדק מחייבת שלא להשמיע טענת התיישנות כנגד תביעה-שכנגד של הנתבע כנגד התובע, ככל שאכן שתי התובענות נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות.

            משמע, אילו הייתה בפניי תובענה עיקרית של הפניקס כנגד הנתבע, פשיטא תביעה-שכנגד של הנתבע כנגד הפניקס, הייתה חוסה תחת הוראות סעיף 4 הנ"ל.

7.         בנדוננו לא אלו הם פני הדברים. הפניקס, מעיקרא, לא הגישה כל תובענה עיקרית כנגד הנתבע. היא צורפה להליך בשלב מאוחר יותר. אין חולק, ככל שעסקינן בעקרונות הרגילים של דיני ההתיישנות, כי התביעה-שכנגד נגדה התיישנה. שהרי עסקינן בנזק שארע בחודש מאי 1994, ושדבר קיומו התוודע לתודעת הנתבע בזמן אמת אז. ברי, איפוא, כי התביעה-שכנגד נגד הפניקס, משהוגשה 12 שנים לאחר האירוע, הוגשה 5 שנים לאחר תקופת תום ההתיישנות.

8.         הנתבע טוען כי הפניקס, כהגדרתו, "איננו אלא נלווה הכרחי, שהיה סמוי מן העין במשך שנים ארוכות, בהיותו מבטח עלום של התובעת שכיסה את מאורעות אותו מזון קלוקל" (סעיף 8 לתשובתו). לתשתית נטענת זו לא הונחה כל ראיה בתצהיר ואף לגופה היא נשמעת חסרת סבירות. דומה שכל ניזוק סביר יכול היה, בשקידה ראויה ורגילה, לעמוד על כך שחבותה הנטענת של התובעת מבוטחת כדין. הדברים אף עולים למקרא תצהירו של הנתבע, בגדר בקשתו לצירוף הפניקס כנתבעת נוספת. בסעיף 9 לתצהירו, בו הוא מציין דבר הדין ודברים שהיה עם התובעת על רקע הנזק הנטען בעקבותיו הונפקו חוות דעת בשנת 95, מציין הנתבע כי "אחרי שהסתיים הניסוי והממצאים המופיעים בחוות הדעת שצורפה... המשיך מר טל (הוא מנהל התובעת - ש.ל.) ואמר לי כי הוא פנה לחברת הביטוח שלו על מנת שתפצה אותי על נזקיי, וכי עד אז הוא ימשיך לספק לי תערובת ללא תשלום".

            הנה-כי-כן, הנתבע עצמו מודה במודעותו על כך שלתובעת קיימת מבטחת. לא הייתה, איפוא, כל סיבה מבוררת על שום מה לא הוגשה תובענת הנתבע כנגד הפניקס, בגדר תקופת ההתיישנות.

9.         התוצאה המתחייבת היא אכזרית-משהו. סבירה בעיניי טענת הנתבע על פיו לא נקט בצעדים כנגד התובעת, משום כינוס הנכסים אליו נקלעה. לפיכך הופתע מעצם הגשת התביעה על ידי התובעת, הנתונה בכינוס נכסים. לנוכח זאת ראה להגיש תביעה-שכנגד, ומשעה שקבעתי, ולו באורח זמני, כי התביעה העיקרית לא התיישנה, נגזר כי אף התביעה-שכנגד לא התיישנה. ברי, איפוא, כי רק לאחרונה נוצר הצורך לצרף את הפניקס כנתבעת-שכנגד נוספת, לנוכח העובדה ששנים רבות וארוכות לא הייתה התדיינות, ויכול שסביר היה להניח שעסקינן בסכסוך שעבר זמנו בטל קורבנו.

            חרף השיקולים האמורים, ועל יסוד הנתונים שנפרסו לעיל, ברי לי כי עתירתה של הפניקס צודקת ודין התביעה-שכנגד כנגדה להידחות על הסף.

10.        לפיכך, הנני דוחה על הסף את התביעה-שכנגד של הנתבע 1 כנגד הנתבעת-שכנגד 2.

הנני מחייב את הנתבע 1 לשלם לנתבעת-שכנגד 2 שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

ממילא נמחקת הודעת צד ג' של הנתבעת-שכנגד 2 כנגד התובעת.

11.        המזכירות תגנוז תיק בש"א 10365/06.

12.        הנני מזמן ישיבת קדם משפט ליום 11.1.07 שעה 11:00.

13.        המזכירות תמציא העתק מפסק דיני החלקי לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.