פסק-דין חלקי בתיק א 70116/06

הסכמה דיונית מיום 20.1.08

ההסכמה הדיונית המתועדת לפרוטוקול 20.1.08 נועדה ליצירת מנגנון הכרעה יעיל וממצה

בהיבט הנוגע לשאלת קיומה של הטעיה והאחריות לה, ככל שתוכח, ביחסים שבין הצדדים לסכסוך.

בני הזוג, אסתר ומיכאל יוחאי (להלן:" יוחאי") טוענים להיותם קורבן להטעיה בקשר עם רכישת שירותי בנייה לדירת מגורים בהרצליה (להלן:" הדירה") בכל הנוגע לתכנון חזיתות הבניין.

לדבריהם, הוטעו אלה להאמין, כי חזית הבניין בו תמוקם הדירה, הינה כפי תיאורה בהיתר הבנייה מס' 2030063 מיום 13.4.04 (להלן:" ההיתר המקורי"). אלא, שלהוותם עוצבה חזית הבניין בתוספת של מרפסת לפי היתר בנייה מתוקן מיום 15.3.05 (להלן:" ההיתר המתוקן").

תביעתם הופנתה כנגד בנייני טופז 1986 בע"מ (להלן:" טופז") כקבלן המבצע ואריה בן אאיס (להלן:" אאיס") הערב לו, לפי הסכם מיום 28.11.04 (להלן:" הסכם ההזמנה"). עוד צורפו כנתבעים אשבן צמרות בע"מ (להלן:" אשבן") ואלי ובר כבעל השליטה באשבן (להלן:" ובר").

הצדדים הנזכרים לעיל תבעו האחד את מישנהו מי בתביעה שכנגד ומי בהודעות צד ג', כך שבפועל נוצרה יריבות הדדית לאורך מלוא מרחב חזית המשתתפים בדיון.

ביסוד ההסכמה הדיונית שהוזכרה לעיל, עמדה ההנחה ולפיה, אין המערך העובדתי שנוי כלל במחלוקת בין הצדדים. על מנת להמנע מספיקות, נוסח רצף השתלשלות הדברים המהותי בהכללת "שוליים" רחבים לרקע הסכסוך, כממצה את הרקע העובדתי. על אף זאת, סטו הנתבעים כאחד מהסכמה זו, תוך שהם מתנתקים בסיכומיהם מרצף העובדות המוסכם וגולשים להסתמכות על הנחות שבחלקן האחד אינן מוסכמות ובעיקר אינן רלבנטיות, בדרך המשבשת באופן בוטה את ההסכמה הדיונית.

צר לי על כך.

הואיל וכך, יש לפסול כל חלק בסיכומי הצדדים הכולל התייחסות לעובדות שאינן מופיעות על פני הרצף העובדתי המתועד לפרוטוקול 11.2.08 ולגנות בתוקף כל חריגה מסוג זה.

השתלשלות האירועים המתוארת, פותחת בהתקשרות שנעשתה ב - 3.10.03 בין אשבן לטופז (להלן:" הסכם ההתקשרות") ובו התחייבה טופז כלפי אשבן כבעלת חלק מהזכויות במקרקעין בגוש 6546 חלקות 449, 450 (להלן:" המקרקעין") להקמת בית מגורים ברח' חתם סופר פינת רח' הגאון מוילנה בהרצליה (להלן:" הבית"). בהסכם ההתקשרות נקבע, כי הבית יוקם לפי תנאי ההיתר המקורי, שניתן בפועל מאוחר יותר (13.4.04).

בהמשך, התקשרה טופז עם יוחאי בהסכם אישי מיום 28.11.04 (להלן:" הסכם שירותי הבנייה") למתן שירותי הבנייה לדירה בהתאם להסכם ההתקשרות וגם כאן צוין כי הבניה תיעשה לפי תנאי ההיתר המקורי. מתוך חומר הראיות שהוצג, כחלק מהמסכת העובדתית המוסכמת עולה, כי עוד קודם לחתימת הסכם שירותי הבניה ובסמוך לו נוזמו הליכי שינוי בהיתר המקורי באמצעות בקשה שהוגשה ב - 2.11.04 והטיפול בה הושלם במתן ההיתר המתוקן ב - 15.3.05 מבלי שקיום הליכים אלה קיבל ביטוי כלשהוא בהסכם שירותי הבנייה.

ההיתר המתוקן כולל תוספת של מרפסת בחלל שהיה קיים על פי ההיתר המקורי בין דירת יוחאי  לדירה הצמודה לה (דירתו של ובר) ועל פיו בפועל עוצבה חזית הבניין.

על פני הדברים מהווה הבנייה בהתאם להיתר המתוקן הפרה של ההתחייבות ההסכמית כפי תיאורה בהסכם שירותי הבנייה ובמובן זה של הדברים, הופרה התחייבותה ההסכמית של טופז והערב לה כלפי יוחאי. כלפי אשבן או מנהלה  לעומת זאת, אין ליוחאי עילת תביעה כיוון שאלה כיזמי הפרוייקט אינם יריב הסכמי ליוחאי בכל מובן שהוא ולפיכך, דין תביעתם הישירה כלפיהם לדחיה.

עם זאת, קיימת יריבות בעניין זה במישור היחסים שבין טופז לאשבן, כאשר כל אחת מהן מטילה את האחריות לשינוי שנעשה בהיתר המקורי כלפי יוחאי לפיתחה של האחרת.

לכאורה, היה על טופז לבנות את הבניין לפי תנאי ההיתר המקורי כאמור בהסכם ההתקשרות ואולם, ממוצג ג' נלמד בעקיפין, כי התחייבותה של טופז הומרה בדיעבד לביצועה של הבנייה על פי ההיתר המתוקן.

אשבן כיזם, אשר הכתיב את ההיבט התכנוני של הפרוייקט אחראי לכל תוצאה של שינוי שנוזמה באמצעותו לפי מוצג ג' שתוכנו מוסכם על הצדדים ולכן, זכאית טופז, כלפיו, לשיפוי בגין כל חיוב המוטל עליה בהקשר זה.

אשבן, המבקשת להתנער מחבותה, העלתה בסיכומיה בהקשר זה  את נושא "הידיעה" בשני היבטים -

א.         ידיעתם של יוחאי על הבקשה להיתר המתוקן מעצם קיומה ולחילופין כמידע שנמסר להם או אמור היה להמסר להם על ידי טופז.