פסק-דין חלקי בתיק א 6392/04

בקשה לסילוק התובענה על הסף.

עניינה של התביעה במתן צו הצהרתי לפיו התובעים הנם בעלי הזכויות במקרקעין הידועים כיום כגוש 30144, חלקה 64 וחלק מחלקה 83

. בעבר ידועים היו המקרקעין הללו כגוש שומא 30144, חלקה 14 וכן כמגרש 3 לפי תוכנית מספר 2961 (להלן - המקרקעין). המקרקעין הללו הופקעו על-ידי שר האוצר ביום 17.3.54 מכוח סמכותו שלפי סעיף 2 לחוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), תשי"ג - 1953, וקמו לקניין רשות הפיתוח. ביום 31.12.1956 עברו המקרקעין הליך של הסדר ונרשמו בבעלות רשות הפיתוח.

בתביעתם מבקשים התובעים להכריז על בטלותה של ההפקעה, על בטלותו של רישום המקרקעין על שם רשות הפיתוח ועל כך שלרשות הפיתוח אין זכויות במקרקעין. כמו כן מבקשים התובעים להורות על רישומם כבעלים של המקרקעין.

הנתבעים מבקשים לסלק את התובענה על הסף באשר הסמכות העניינית לדון בה אינה נתונה לבית משפט זה, אלא מסורה לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק.

הלכה פסוקה היא, כי "הפקעת מקרקעין על-פי פקודת הקרקעות היא מעשה שלטוני מובהק... באלה ממשיך לדון בית המשפט הגבוה לצדק, בלא שבעבר הוכרה סמכותו המקבילה של בית המשפט המחוזי. לדעתנו, אין מקום, לעת הזאת, לחדש הלכה בעניין זה, שכן יש לפתור סוגיה זו במסגרת ה'צינור' המרכזי שהוקם לאחרונה לעניין זה - הוא חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס - 2000" (רע"א 7591/01 אל ג'עברי נ' שר האוצר, ניתן ביום 9.4.03 ).

הלכה זו שרירה וקיימת גם במקרה שבו טוען תובע לבטלות ההפקעה בשל אירועים שלאחריה: "הן הליכים המשיגים על החלטת ההקפעה המקורית, והן הליכים התוקפים את ההפקעה בשל נסיבות שאירעו לאחר החלטה זו - יידונו בפני בית המשפט הגבוה לצדק ולא בפני בתי המשפט האזרחיים... הסמכות לדון בהשגות על חוקיותן של הפקעות מכוח פקודת הקרקעות, נתונה לסמכותו של בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, ואין היא נתונה לסמכותו המקבילה של בית המשפט המחוזי" (רע"א 5664/04 מדינת ישראל נ' בן גרא, ניתן ביום 10.3.05).

במענה לטענת ב"כ התובעים על כך ששם נעשתה ההפקעה על-פי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, יש לאמר, כפי שציין ב"כ הנתבעים, כי כבר נקבע שהפסיקה הנ"ל יפה גם להפקעה מכוח חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), תשי"ג - 1953: "...שאלת  תוקפה של ההקניה לאפוטרופוס, שהכל מסכימים שהיא בסמכות בית משפט מחוזי, עשויה להיות בעלת חשיבות, רק אם תבוטל ההפקעה לפי חר"מ. לפיכך, בשלב דיוני זה וכל עוד לא בוטלה ההפקעה, אין כל טעם בדיון בהקניה המקורית, שכן אפילו יקבע שנפלו בה פגמים, עדיין תעמוד הכרזת שר-האוצר על-פי סעיף 2 לחר"מ, על מכונה. לכן אין להפוך את סדר ההתדיינות, ויש לדון בראש ובראשונה בהפקעה עצמה" (ה"פ (ת"א) 779/04 עבדאלכרים נ' רשות הפיתוח ואח', תק-מח 2005(2), 5317).

תביעתם של התובעים מושתתת על בקשתם לבטל את ההפקעה. טענת התובעים על בטלותה שזורה לאורך כתב התביעה, וכטענת ב"כ הנתבעים, היא מהווה יסוד לטענותיהם (סעיפים 22, 25, 26 ו- 28 עד 31 לכתב התביעה). אם ייפסק בבית המשפט המוסמך כי ההפקעה תקפה, כי אז יסתתמו טענותיהם של התובעים.

גם לצורך ביסוס טענותיהם של התובעים על זכויות מכוח התיישנות (סעיפים 23-25 לכתב התביעה), היא ההתיישנות המהותית שלפי סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני, שמכוחה ניתן לכאורה לזכות בבעלות במקרקעין, יש להניח תחילה כי ההפקעה בטלה. בע"א 520/89 מדינת ישראל נ' שיבלי (פ"ד מ(2) 81, 86) נפסק "כי החל מחוק היסוד, ההתיישנות באדמות מדינה לפי סעיף 78 לחוק, אינה עוד 'רוכשת' ומקנה זכויות קניין, אלא דיונית בלבד, כהגנה נגד תביעה לסילוק יד בגין השגת גבול...".

לשון אחר, אין ניתן עוד לבסס תביעת בעלות מכוח התיישנות. טענת התיישנות עשוייה להוות אך מחסום דיוני, כהגנה מפני תביעה. יתר על כן, גם אם ניתן היה לרכוש זכות של בעלות מכוח התיישנות לפי סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני, הרי שהיה על התובעים להראות קיומה של חזקה נוגדת וקיומה של החזקה מכוח בעלות. דא עקא, כל אימת שההפקעה בתוקף, לא יוכלו התובעים - כפי שהם מעידים על עצמם בכתב התביעה - להוכיח חזקה מכוח בעלות, מכיוון שאין עוררין שלאחר ההפקעה לא רכשו התובעים זכות כלשהי במקרקעין.

למקרא כתב התביעה המתוקן עולה כי צודק ב"כ הנתבעים בטענתו על כך שכל טענותיהם של התובעים שואבות את כוחן רק מביטול ההפקעה. מכיוון שתקיפת ההפקעה אינה בסמכות בית משפט זה, החלטתי לקבל את הבקשה.

התביעה נמחקת בזה מחוסר סמכות עניינית.

אשר לתביעה שכנגד, בעקבות החלטתי מיום 25.9.06 הודיע ב"כ התובע שכנגד, כי ממ"י עומד על המשך ההתיידנות בתביעה שכנגד. בד בבד נמסר על מגעים אינטנסיביים על מנת להביא לפתרון המחלוקת כולה מחוץ לכתלי בית המשפט. על-פי המבוקש החלטתי ליתן ארכה למיצוי המשא ומתן.

נקבע לקדם משפט ליום 12.12.06 בשעה 14:30, אלא אם יודיעו ב"כ הצדדים מבעוד מועד על יישור ההדורים ביניהם.

הוצאות ייפסקו בגמר המשפט.

ניתן היום, כ"ג בתשרי תשס"ז (15 באוקטובר 2006), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין החלקי לב"כ הצדדים.