פסק-דין חלקי בתיק א 62263/06

התובע, יליד 1987, עותר לפצותו בגין נזקיו תוצאת תאונת דרכים מיום 3.10.05. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע 1" ו/או "לירן") הוא נהג הרכב הפוגע, הנתבעת 2 היא מבטחת השימוש ברכב (להלן: "המבטחת"). התביעה היא על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת 2 חבותה, האירוע והנזק. עיקר טענתה היא שהתובע והנתבע 1 גרמו להתרחשות ולפגיעה במתכוון, ובנסיבות אלו אין התובע זכאי לפיצוי מהמבטחת.

נתבע 1 לא הגיש כתב הגנה.

הדיון פוצל באופן שראשית תנתן הכרעה בשאלת החבות.

בסיכומיה הודתה הנתבעת 2 בקיומה של פוליסת ביטוח תקפה למועד האירוע הנטען וברישיון נהיגה בר תוקף של הנתבע 1.

מטעם התביעה העידו התובע בעצמו והנתבע 1. כן הוגשו מסמכים.

מטעם הנתבעים הוגשו מסמכים.

עיקרי העובדות הצריכות לענייננו, שהוכחו כדבעי:

1. התובע ולירן, חברים טובים במועד הרלבנטי, חזרו ביום 3.10.05 ממסיבה בשעות הבוקר המוקדמות. לירן, שנהג ברכב, החזיר את התובע לביתו. בנוסף לתובע וללירן, ישבה ברכב בחורה נוספת, ידידתו של לירן (עדות לירן בעמ' 7 לפרוטוקול ובהודעת התובע למשטרה נ/1).

2. לירן העמיד את הרכב במקביל למדרכה, כך שעל מנת להגיע לביתו צריך היה התובע לחצות את הרחוב. לפני הירידה מהרכב שוחחו/התווכחו התובע ולירן בדבר פחיות שהיו ברכב ("עשינו הגרלה מי יקח יותר את הפחיות." כך בעדות התובע בעמ' 4 לפרוטוקול). התובע ירד מהרכב ועבר אל מול קדמת הרכב. בשלב זה הוריד התובע את החלק האחורי של מכנסיו "כדי להראות אנימציה כלשהי שהיתה לי על התחתון" (עדות התובע בעמ' 3 לפרוטוקול, בהודעתו במשטרה נ/1).
3. לירן, אשר נהג ברכב, החל להסיע את הרכב קדימה, נצמד לתובע והתובע התיישב על מכסה המנוע של הרכב (עדות לירן בעמ' 9 לפרוטוקול ובהודעת התובע במשטרה). לירן החל להסיע את התובע כשהוא ישוב על מכסה המנוע כאמור, קדימה (עדות לירן בעמ' 8 לפרוטוקול). לאחר נסיעה של כ- 20 מטרים "כשאני יושב על מכסה המנוע עם הפנים קדימה" (עדות התובע בעמ' 3 לפרוטוקול), בלם לירן את הרכב, התובע הועף קדימה, ונפגע ( "כעבור מס' מטרים עצרתי הרכב, יהודה נפל מהעצירה" עדות לירן בעמ' 8 לפרוטוקול).
4. התובע נפגע ברגלו השמאלית, אשר נתפסה במכסה המנוע, פונה באמבולנס לבית החולים "מאיר" ואושפז כשבוע ימים.

עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם:

התובע בסיכומיו טוען שאין מחלוקת בדבר עובדות המקרה שכן גרסתו דומה לגרסת המבטחת, וכי המחלוקת היא באשר לטענת המבטחת בדבר התרחשות האירוע במתכוון. לטענתו, גם לפי גרסת המבטחת מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק, וכי הנטל להוכיח העדר חבות רובץ לפתחה של המבטחת. התובע טוען שהמבטחת לא הציגה ראיות כלשהן, לא הוכיחה את שאלת הכוונה במסמכים שהוצגו, ולא ביקשה להעיד עדים נוספים כלשהם כדי לתמוך בגרסתה. לטענת התובע, מעדות לירן עולה שלא מדובר בפגיעה במתכוון - לא שלו, לא של התובע ולא של שניהם גם יחד. עוד טוען התובע שגרסת הנתבע 1 לפיה התובע "קפץ" על מכסה המנוע אינה סבירה ואינה הגיונית ואינה מתיישבת עם הנסיבות, ועותר לקבל גרסתו.

באחרית טוען התובע כי מדובר בתאונת דרכים שלא ארעה במתכוון, כי על המבטחת חובת הפיצוי, ועותר לחייב את המבטחת בתשלום נזקיו.

הנתבעת 2, המבטחת, טוענת שיש לדחות את התביעה, וטוענת שלוש טענות עיקריות: אי הוכחת האירוע, שהאירוע אינו תאונת דרכים, והעדר כיסוי בפוליסה. לעניין עצם קרות האירוע, מכחישה המבטחת את ההתרחשות, טוענת שהתובע הציג שלוש גרסאות שונות (בעדות, בביקור בשאלון בקופ"ח ובביקור רופא בקופ"ח) שבפי הנתבע 1 היתה גרסה רביעית, ושהתובע לא הרים את הנטל להוכחת האירוע. לטענתה, לירן שלל את גרסת התובע, ויש בכך כדי להטיל ספק בעצם האירוע.

לעניין תחולת החוק טוענת המבטחת שהאירוע אינו בגדר "תאונת דרכים", שכן אין המדובר ב"שימוש ברכב מנועי", שהרי התובע שישב על מכסה המנוע אינו נחשב כנוסע ברכב, וכי מטרת החוק אינה לפצות אדם שמחליט "לרכב" על גבי רכב נוסע ובמקום שאינו מיועד לכך. עוד טוענת המבטחת להיות התאונה מכוונת, מפנה להודעת התובע במשטרה לפיה התווכח עם לירן בשאלה מי ייקח את בקבוקי השתייה ומפנה להתנהגות התובע שהוריד מכנסיו לאחר הירידה מהרכב. המבטחת מפנה לעדות התובע לפיה הנתבע 1 החל לנסוע לכיוונו במהירות, הוא הופתע, התיישב על מכסה המנוע על מנת שלא להיפגע מהרכב, הנתבע 1 האיץ ואז בלם בפתאומיות. לטענתה, אלו מעידים שהנתבע 1 היה מודע למעשיו והתכוון לפגוע בתובע במועד האירוע, כפי שגם חשב התובע.

לעניין העדר תוקף לפוליסת הביטוח נטען שסוג האירוע אינו בגדר הסיכונים אותם היא מבטחת במסגרת פוליסת ביטוח חובה לרכב, שכן הסעת אנשים על מכסה המנוע אינו שימוש המצוי בגדר הוראות הפוליסה המגדירות את השימוש המותר לפיה. המבטחת טוענת שלא לקחה ולא צריכה היתה לקחת בחשבון את הסיכון התעבורתי השונה והמוגדל הטמון במשחק או השימוש שביצעו התובע והנתבע 1 ברכב, כי זה סותר את תכלית החקיקה שנועדה ליתן כיסוי לשימוש סביר, ולכן אין הפוליסה תקפה.

דיון, הכרעה ועיקרי נימוקים: