פסק-דין חלקי בתיק א 585/05

1.         לשני אירועים תאונתיים טוען התובע (יליד 1976) בתביעתו, בשניהם הוא נפגע בגופו. פסק דין חלקי זה עניינו האירוע, בו - לפי טענת התובע - בהיותו הולך רגל הוא נפגע ממכונית בה נהג הנתבע 1 ('הנתבע'). הנתבעת 2 היא חברת הביטוח, שביטחה בעת הרלוונטית את מכוניתו של הנתבע. הנתבע כופר בכך, שמכוניתו פגעה בתובע. הוא מתאר תיאור אחר את האירוע, באופן שאיננו מטיל אחריות לפיצויו של התובע על נזק הגוף שארע לו. על כן הוריתי להפריד את הדיון, על מנת שתחילה אזקק לשאלה אם התובע אמנם נפגע כפי שהוא טוען כי נפגע, משמע ממכונית נוסעת בה נהג הנתבע, אירוע שאם יוכח - מהווה 'תאונת דרכים' כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, אין צריך לומר.

2.         בכתב תביעה מתוקן שהגיש התובע הוא טוען, כי ביום 11.01.2001 הלך בתחנת דלק בעפולה, שאז פגעה בו מכונית בה נהג הנתבע, בעת שזו יצאה מתחנת הדלק. הוא נפגע בברכו כתוצאה מן התאונה.

3.         הנתבעים 1-2 כופרים, כאמור, בגירסה זו. לטענתם, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב ההגנה המתוקן, התובע הלך באזור התחנה, נתקל באבנים גדולות ועגולות שהונחו על מנת למנוע חניית מכוניות, נפל כתוצאה מכך והתגלגל על הקרקע עד כי הגיע סמוך למכוניתו של הנתבע ובא במגע עמה, והכל - כשזו חונה ומנועה דומם.

4.         אלו הן שתי הגירסאות שהציגו כתבי הטענות המתוקנים. מלאכת ההכרעה בתובענת התובע צריכה מתן תשובה לשאלה, האם עלה בידו להוכיח את גירסתו, זו שהציג בכתב התביעה. את הדברים אנו מכוונים לכך, שגם אם לא תוכח גרסת ההגנה - אין בכך כדי לבסס, בהכרח, את גירסת התובע, ולשכנע באמיתותה, הגם שסופו של יום מצאתי לאמץ את גירסת ההגנה באשר לאופן בו ארעה התאונה.

5.         ועוד שתי נקודות אציין עתה, וארחיב בהן בהמשך ככל שאראה צורך, והן אלה:

            תחילה אציין, כי לבד מן המחלוקת בין התובע לנתבעים אודות אירוע התאונה נפלה בין עדי התביעה (התובע ואחיו) לבין עדי ההגנה (הנתבע וחברו) מחלוקת רבתי. עדי התביעה טענו, כי התובע היה בתחנת הדלק יחד עם אחיו ובן דודו, ולאחר התאונה האח הוא שהבהיל את התובע לבית החולים, ואליהם נלווה הנתבע, במכונית בה נהג אחי התובע. עדי ההגנה העידו, מנגד, כי אחיו של התובע כלל לא נכח במקום, והם, משמע הנתבע וחברו, הסיעו את התובע לבית החולים וליווהו בעת ששהה שם.

            נקודה אחרת עניינה בתעודת השחרור שניתנה לתובע בעת שעזב את חדר המיון, אליו הובהל לאחר התאונה. מסתבר, כי התובע נבדק, בדיקה שכללה צילום רנטגן של ירכו וקרסולו, לא נמצאו בגופו חבלות של ממש, והוא שוחרר כמעט בלא טיפול (להוציא חבישה של שפשופים כלשהם וכד'). והנה ימים אחדים לאחר מכן החל התובע מתלונן על כאבים בברך ימין, כאבים שהובילו לכך, שהתובע עבר - מאז ועד הלום - לא פחות מארבעה ניתוחים בברך, ופגיעתו בברך - קשה, והכל - כאמור, כאשר לדברים אין זכר בתעודת חדר המיון.

            שתי נקודות אלה ציינתי עתה, לצד המחלוקת בדבר אירוע התאונה גופו, על מנת שיבין הקורא את ניתוח הראיות אליו נפנה מייד.

מכאן אנו פונים, איפוא, להוכחת גירסת התביעה.

6.         לשם הוכחת גירסתו העיד התובע בעצמו, והעיד לצידו אחיו, איברהים סעיפאן ('איברהים'). נוספו לעדויות אלה מסמכים שונים, כמו גם תמונות של תחנת הדלק וסביבתה. מן הצד האחר העיד הנתבע, כמו גם חבר שהגיע עמו לתחנת הדלק, שמעון עטיה שמו ('שמעון'). וגם ההגנה הציגה מסמכים שונים, ותמונות של תחנת הדלק.

7.         עדי הראיה היחידים לאירוע התאונה הם התובע והנתבע. את גירסת התובע שמענו בעדותו, והיא זו:

התובע, אחיו ובן-דודו ביקשו לנסוע לאח אחר של התובע ששהה אותה עת בבית חולים 'העמק'. השעה היתה שעת ערב (18:00 לערך) של יום 11.01.2001. הם עברו דרך תחנת הדלק 'אמיתי' שבעפולה על מנת לתדלק. נהג במכונית אחי התובע, איברהים. האחרון חנה לצד אחת ממשאבות התדלוק ונותר במכוניתו, בעוד בן דודו יורד מן המכונית וניגש לשירותים, והתובע הולך לכספומט כלשהו המצוי שני בניינים לאחר תחנת הדלק על מנת למשוך כסף. כאשר שב מן הכספומט ונכנס לשטח תחנת הדלק הלך התובע על מדרכה כלשהי שבתוכה, ביקש לעבור בין שתי מכוניות חונות על מנת להגיע למכוניתו של אחיו, וכשהחל יוצא מביניהן הגיעה מכוניתו של התובע משמאלו (של התובע), ופגעה בו ברגלו הימנית. התובע עף כמטר אחד לאחור. המכונית הפוגעת המשיכה בנסיעה עוד כחצי מטר עד כי עצרה. התובע התיישב על הארץ כשהוא מסוחרר ואיננו מבין מה מדברים אליו. אחיו איברהים בא אליו עם מים ושטף את פניו. הוא לא יכול היה לקום על רגליו. נאספו אנשים במקום, שהציעו להזמין אמבולנס, אלא שהנתבע אמר כי 'הכל בסדר' ואין צורך בהזמנת אמבולנס. על כן הוכנס התובע למכוניתו של אחיו, והובהל לבית החולים, כשבמכונית מצויים, לבד מן התובע, גם אחיו (שנהג בה), והנתבע. לבית החולים הגיע מייד אחר כך גם חבר של הנתבע, שמעון, כשהוא נוהג במכונית הפוגעת, ואמר לרופאים ולאחיות, כי התובע בסדר 'ושיגמרו את העניינים מהר וישחררו' את התובע. התובע היה כל אותה עת בכסא גלגלים כיוון שלא יכול היה לעמוד על רגליו, כסא שאחיו הביא לו מעת שיצא מן המכונית ועליו שהה התובע כל משך הטיפול בחדר המיון. הנתבע הוא שליווה את התובע משך כל השהות בחדר המיון. נעשה צילום (רנטגן) לרגלו של התובע, אלא שהרופא לא בדק את התובע כאשר התקבל הצילום, כי אם התבונן בצילום ואמר לתובע כי לא ארע לו דבר, ושחרר אותו ('רק הסתכל על הצילום ואמר לי יאללה לך'). כשהגיעו התובע והנתבע לפקידה במשרד השחרור נטל הנתבע את הניירת (מכתב השחרור ככל הנראה), ולא רצה לתיתה לתובע, ורק התערבות של הפקידה, שצעקה על הנתבע, הביאה אותו לתת את המסמכים לתובע. אחר כך הוסע התובע מבית החולים לביתו.

8.         זהו סיפור המעשה שבא מפי התובע. על עדות זו עליי לומר, כי היא הותירה בי רושם שלילי מאוד, ואינני נכון ליתן בה אמון. לבד מן הרושם הבלתי אמצעי שהתרשמתי מן העד מצאתי בעדותו תהיות רבות, חוסר הגיון וסתירה לראיות אחרות, ובהן גירסת אחיו איברהים שהעיד אחריו. בשורות הבאות אביא דברים אחדים מבין הקלקולים הרבים שנמצאו בגירסת התובע, ואלה נוספים, כאמור, לרושם שקיבלתי מן העד.

9.         הערה מקדימה אחת אעיר, והיא נוגעת לשפה בה העיד התובע, משמע ערבית. ובכן עובר לשמיעת הראיות הסכימו בעלי הדין, כי ההכרעה בין גירסת התובע לגירסת הנתבע תיעשה בידי פוליגרף, שיבדוק את התובע ואת הנתבע. והבדיקה אמנם נעשתה, ותוצאותיה הראו סימנים, לפיהם התובע לא דיבר אמת, בעוד הנתבע אמר אמת. התובע ביקש, בעקבות הדברים הללו, כי חוות הדעת של הפוליגרף תיפסל, והטעים טעמים שונים לבקשתו, אחד מהם - כי הוא נבדק בשפה העברית אף כי בא כוחו מסר לבודק, כי הוא, משמע התובע, אינו דובר את השפה. בהחלטה מנומקת שנתתי בבקשה זו של התובע מצאתי שלא לפסוק את הדין על פי תוצאות בדיקת הפוליגרף, משום טענות אחרותשהעלה התובע (כגון שהתובע לא נשאל את השאלות עליהן הוסכם בהסכמה הדיונית). מכאן עלה הצורך בהמשכו של המשפט ושמיעת הראיות.

10.        את כל הדברים הללו הקדמתי על מנת לומר דבר מה על העברית שבפי התובע, והכל - בקשר עם מהימנות עדותו בכללה. הוא טען, כאמור, כי אינו שולט בשפה העברית. בודק הפוליגרף העיד מטעם ההגנה והסביר, כי התרשם מהתובע כי הוא שולט היטב בעברית. הוא הבין היטב את שהוא נשאל, כך התרשם הבוחן, ולכן לא נעשה שימוש בשירותים של מתורגמן במהלך בדיקת הפוליגרף.

11.        את עדותו של התובע בבית המשפט שמענו באמצעות מתורגמן, כשהתובע מעיד בערבית ודבריו מתורגמים לעברית, ולהיפך. יחד עם זאת יכול הייתי להתרשם, כי התובע מבין היטב את השאלות שהוא נשאל בעברית, עוד בטרם תורגמה השאלה לערבית, והכל - מהבעות פניו ומתשובות שנתן, לעיתים, בטרם תורגמה השאלה. אני משוכנע, כי התובע ביקש את שירותיו של מתורגמן (בקשה שהופנתה עובר לשמיעת הראיות) על מנת לבסס את הטענה, כי הוא אינו דובר עברית, והכל - בקשר עם תוצאות הפוליגרף.

            כל הדברים הללו ציינתי, כאמור, על שום שהם הוסיפו להתרשמותי בדבר חוסר המהימנות מעדותו של התובע בעת שהעיד לפניי.

12.        מכאן אנו פונים לגופה של עדות, וכאן אעיר הערות מספר, שלטעמי נובעות מכך, שתעודת השחרור שקיבל התובע בחדר המיון לא הראתה נזק גוף של ממש, בעוד שעתה הוא טוען לנזק עצום בברך ימין, שגרר אחריו ארבעה ניתוחים בברך, ועשה את התובע נכה לכל ימי חייו, כך נראה. האמור בתעודת חדר המיון חשוב, איפוא, על מנת לראות נכוחה את עדותו של התובע (ואחיו), ודברים - חסרי כל הגיון לטעמי - שהוא מעלה כלפי הרופא וכלפי הנתבע כאחד.

13.        אם כן, בתעודת חדר המיון (נ/1) צוין, בפרק 'בדיקת הגוף', בין היתר (ככל שיכול הייתי לפענח):