פסק-דין חלקי בתיק א 431/02

בכתב התביעה המתוקן שהוגש ע"י התובע נגד הנתבעים, נרשם כי ביום 2.3.01 בשעה 09.45, שעה שהתובע עבד אצל הנתבעת 1 כפועל ונהג משאית, ארעה לו תאונה. על המשאית מוצבת משאבת בטון ופרטים אלו היו ידועים לנתבעת 2 שהוציאה בגין השימוש בה פוליסה ותעודת ביטוח. התובע נפל ממרפסת המשאית מגובה של 2מ' על רצפת אספלט. לפי המתואר בתביעה, עסק בהחלפת אחד מצינורות משאבת הבטון שהתפוצץ לפתע, ותוך כדי החלפתו, ובעודו מהלך על מרפסת המשאית, נתקלה רגלו בצינור שמן הידראולי ואז נפל.

השאלה העומדת לפתחי היא האם האירוע הוא תאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד או תאונה בעבודה.

למרות הכחשת הנתבעת 1, המעביד, את האירוע עצמו, ירשם כבר עכשיו שאין אני דנה בשאלה תאורטית אלא באירוע שנטען שהתרחש ביום מסויים, בנפילה ממשאית מסויימת. הנתבעת 1 חתמה על הודעה על פגיעה בעבודה שנשלחה ע"י התובע לביטוח הלאומי, כמתואר ב-כלל/1. בירור השאלה מחייב גם התייחסות להכחשת המעביד את האירוע עצמו כמתואר בכתב ההגנה שהוגש מטעמו. לדיון שנקבע לשמיעת הוכחת השאלה אם התאונה היתה תאונת דרכים לא הובאו עדים מטעם המעביד. נמצא שעדותו של התובע על נסיבות התאונה לא נסתרו ויקבעו, לכן, לפי האמור בתצהירו, בהתייחס לתשובות שמסר בחקירתו הנגדית ותשובותיו לשאלון כלל/2.

בתצהיר עדותו הראשית תאר התובע כי הגיע כנהג המשאית לאתר בנייה במג'דל שמס, התחיל לשאוב בטון לפריקתו באתר. פעולת שאיבת הבטון מתבצעת כאשר מנוע המשאית חייב להיות בפעולה מאחר והוא מחובר למשאבה הידראולית של משאבת הבטון ודרך מנוע המשאית נוצר לחץ במשאבה ההידראולית שמעביר את הבטון בתוך הצינורות כדי לשפוך אותם באתר הבניה למקום הנדרש. משאבת הבטון היא באורך של כ-30 מ' בנויה מצינורות באורך של כ-3 מ' כעולה גם מהתמונה כלל/3. תוך כדי מהלך העבודה התפוצץ אחד הצינורות. מאחר והבטון החל להישפך החוצה התובע הפסיק את פעולת המשאבה, אולם לא דומם את מנוע המשאית מאחר והמנוע מחובר למערבל בטון שהיה אמור להמשיך לעבוד כדי שהבטון לא יתייבש בתוך סל המשאבה. כאשר עלה על מרפסת המשאית לבדוק את סיבת התקלה ותוך כדי הליכה, נתקלה רגלו בצינור שמן הידראולי ואז החליק ונפל. בתצהירו תאר את הויברציות של המשאית הנגרמות בגין פעולת המנוע.

לא מצאתי סתירה מהותית בין גירסה זו לגירסה שתוארה בתשובה 61 לשאלון כלל/2 או בהודעה על פגיעה בעבודה למל"ל כלל/1, בין אם הספיק להחליף את אחד הצינורות של המשאבה ובין אם לאו, כמתואר בעדותו היום. אין לכך חשיבות להכרעה בשאלה העומדת לדיון.

בעוד שהתובע טוען כי התאונה היא תאונת דרכים, עמדה הנתמכת גם ע"י הנתבעת 1, המעביד, עומדת כלל חברה לביטוח, הנתבעת 2, על טענתה כי דין התביעה נגדה להידחות בהיות התאונה תאונה בעבודה שארעה במהלך פריקה ו/או פעולת לוואי לפריקה, והתובע לא נפגע עקב ה"שימוש ברכב מנועי" אלא המשאית שימשה זירה בלבד לפעולות שאינן למטרות תחבורה ואינן מהוות שימוש ברכב מנועי.

באת כח התובע מבקשת לקבוע כי התאונה שארעה בעת פריקת הבטון היא תאונת דרכים גם לאור ההלכה שנפסקה לאחרונה בביהמ"ש העליון ברע"א 418/03 ואחרים, אוסם תעשיית מזון בע"מ נ' סמדג'ה ואח' מיום 13/12/04. לדבריה, התאונה מתאימה למודל שתואר ע"י השופט ריבלין כ"מודל השני" (סעיפים 17 ו-18 לפסה"ד) לפיו מקום בו ניתן לשייך אירוע אחד למספר קטגוריות, בהגדרת השימוש כאשר על פי אחת מהן מהווה הפעולה שימוש ועל פי האחרת לא, תקום לנפגע זכאות לפי חוק הפלת"ד.

לטענת ב"כ כלל אין בעובדות, כפי שהוצגו ע"י התובע, להכנס לתחרות בין השימוש ברכב לבין החריג של טעינה ופריקה, כי הכל ארע במהלך הפריקה ובזמן העבודה של התובע כנהג משאית אצל הנתבעת 1 באתר בנייה ולכן פסק-הדין ברע"א 418/03 לא חל על המקרה.

דעתי כדעתו של ב"כ כלל.

התובע נפל ממרפסת המשאית שעה שעלה עליה, במהלך פריקת הבטון באתר הבנייה כדי לבדוק מה גרם לפיצוץ אחד הצינורות. עלייתו נעשתה לאחר שהפסיק את פעולת המשאבה כדי למנוע הישפכות הבטון החוצה. הדברים שמסר בחקירתו הנגדית כאילו הבטון המשיך להישפך החוצה ולכן לא ניתן היה להמשיך את נסיעת המשאית, אינם תואמים את שאמר בתצהירו ולכן לא אסמוך עליהם כי הרי הסביר שלאחר שהבטון נשפך בעקבות התפוצצות הצינור, הפסיקו את פעולת המשאבה והשאירו את פעולת מנוע המשאית אך ורק כדי להמשיך את ערבול הבטון שלא יתייבש. פעולת הפריקה של הבטון היתה בעיצומה. בתהליך הימצאותו על מרפסת המשאית, הוא לא התכוון לתקן את הצינור כדי שיוכל להמשיך לנסוע במשאית, אלא לתקן את הצינור כדי להמשיך בפריקה של הבטון. גם אם התחיל את תיקון הצינור באופן של פירוק חלק והמתנה לחלק אחר של צינור שהיה אמור להגיע לאחר שנמסרה הודעה מתאימה למעביד, הליכתו על מרפסת המשאית והיתקלותו בצינור השמן קשורה לפעולת הפריקה ורק לה. פעולת הפריקה היתה בעיצומה, מרפסת המשאית שימשה זירת האירוע. אין מצב של תחרות בין שימוש אחר ברכב מנועי לבין פריקת הבטון. הפעלת מנוע המשאית לא מחריגה את האירוע מפעולת הפריקה, שכן דווקא במועד אירוע התאונה המנוע שימש להפעלת המערבל לשמירת טריותו של הבטון ולא לשום מטרה תחבורתית אחרת.

משכך, אצטט את שאמר השופט ריבלין בפסה"ד אוסם לעיל (פסקה 16):

"...מי שסבל נזק גוף כתוצאה משימוש עצמאי ברכב מנועי, כמשמעותו בהגדרת המשנה שבסעיף 1 לחוק, או כתוצאה מהתרחשות המוחזקת כתאונת דרכים, בין אם זו עונה על ההגדרה הבסיסית ובין אם לאו, זכאי לפיצויים מכח החוק. העובדה שבאותה עת עצמה התרחשו גם טעינה ופריקה אינה משנה מן הזכאות הזו ואינה גורעת ממנה. הקושי מתעורר, לכאורה, באותם מקרים בהם נדמה כי פעולת הפריקה והטעינה כורכת בתוכה את השימוש המוכר או למצער חופפת אותו. חפיפה זו היא פועל יוצא של הגדרת גבולות הפריקה והטעינה, כפי שאלה נתחמו בפסיקה אשר עיצבה את מועד תחילתן, את מועד סיומן ואת 'הפעולות הנלוות' הבאות בגדרן. כאמת מידה כללית נקבע כי בהצבת גבולות אלה ראוי להימנע מהרחבה בלתי מבוקרת של מושג הטעינה והפריקה, אולם יש להקפיד גם שלא להוציא ממושג זה, בניגוד לכוונת המחוקק, מרכיבים אינהרנטים שלו..."

ולפי הנחייה זו לא התרחשו במהלך הפריקה של הבטון באתר הבנייה פעולות נוספות הנופלות לגדר הגדרת השימוש ברכב, גם אם נמצא התובע, בטרם נפל, על מרפסת המשאית.

אני דוחה את התביעה נגד כלל חברה לביטוח בע"מ.

מאחר והמעביד, הנתבעת 1 הצטרפה לעמדת התובע שהתאונה היא תאונת דרכים, ובהתחשב בהעדר ביטוח מעבידים של הנתבעת 1, בחר התובע "להלך" בדרך היותר בטוחה, לפי חוק הפיצויים והפרשנות המרחיבה שתוארה ברע"א 418/03, גם אם לעמדתי אין האמור שם חל על נסיבות המקרה. לכן, יש לחייב את המעביד, הנתבעת 1, בתשלום הוצאות כלל, ואותה בלבד.

אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לכלל הוצאות הבקשה בסך 10,000 ש"ח (כולל מע"מ).

 להמשך קדם משפט בתביעה נקבע ליום 5.5.05 בשעה 09.15.

ניתן היום כ"ח ב אדר א, תשס"ה (9 במרץ 2005) בהעדר.