פסק-דין חלקי בתיק א 40494/03

          א.        התובע, נהג משאית אשפה בעת הרלבנטית, נפגע בתאונת דרכים ביום 23.9.02.

          ב.      הנתבע נהג ברכב מסוג אופן מספר 5621908 המבוטח ע"י הנתבעת 2.

          ג.       הנתבעת 3 ביטחה את המשאית בה נהג התובע.

          ד.      הצדדים חלוקים בשאלת החבות של הנתבעים ו/או מי מהם לפיצויו של התובע עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, והסכימו על הכרעה משפטית לאחר הגשת טעונים בכתב ע"י תצהיר נסיבות אירוע התאונה, שהוגש ע"י התובע ביום 20.7.04.

2.       התאונה

          לגרסת התובע:

          "2.  ביום 23.9.02 בשעה 17:00 בערך עבדתי עם משאית לפנוי אשפה בנמל ת"א.

           3.   על מנת לפנות אשפה, ירדתי מהמשאית, נעמדתי לידה והפעלתי את מנגנון הרמת הפחים הנמצא בצד המשאית.

           4.   מקום בו עמדה המשאית היה צר מאוד. הפעלתי איתות מתאים במשאית על מנת שרכבים הנוסעים ברחוב ישימו לב ויעצרו.

           5.   לפתע ראיתי רכב שהתקרב במהירות רבה לכיווני, הבנתי כי לא אספיק לפנות לו את הדרך ונצמדתי אל המשאית עד כמה שיכולתי.

           6.   הרכב לא עצר, עלה על רגלי השמאלית ודרס אותה".

3.       התובע כמשתמש במשאית המבוטחת ע"י הנתבעת 3

          א.    כאמור ברע"א 8061/95 עוזר נ. אררט חב' לבטוח בע"מ ואח' פ"ד נ' (3) 532, 8-557:

                 "אכן, בגדר השלב הראשון (של התהליך הפרשני של סעיף 1 לחוק הפלת"ד לאחר תיקון מס' 8 - מ.ש.), על השופט לבחון את קיומם של ששת המרכיבים הבאים של ההגדרה הבסיסית: (1) מאורע; (2) נזקי גוף; (3) עקב; (4) שימוש; (5) ברכב מנועי; (6) למטרות תחבורה.. אם אחד מהמרכיבים הללו אינו מתקיים - ואין נפקא מינה מהו המרכיב שאינו מתקיים - משמע, שהמקרה אינו נופל בגדר ההגדרה הבסיסית. במצב דברים זה, על השופט לעבור לשלב השני של ההליך הפרשני. עליו לבחון אם המקרה שלפניו נופל לגדר אחת החזקות החלוטות המרבות... אך אם התשובה על שאלה זו היא בשלילה, מסתיים תהליך הבדיקה בכל הנוגע לתחולתו של חוק הפיצויים... אך יתכן שהבחינה הפרשנית תוביל את השופט למסקנה כי המקרה הוא 'תאונת דרכים'. למסקנה זו הוא יכול להגיע משום שהמקרה נופל לגדר ההגדרה הבסיסית של 'תאונת דרכים', או משום שהמקרה אינו נופל לגדרה של ההגדרה הבסיסית, שכן אחת ממרכיביה חסר, אך הוא נופל לאחת החזקות החלוטות המרבות. במצב דברים זה, יעבור השופט לשלב השלישי של ההליך הפרשני, עליו לבחון, בשלב זה אם על המקרה שלפניו לא חלה החזקה החלוטה הממעטת, כן עליו לבחון, בשלב זה, אם נזק הגוף נגרם מפגיעת איבה".

          ב.     אין מחלוקת, כי נהג יכול שיחשב ככזה גם אם נמצא מחוץ לרכבו, אלא שכאמור בע"א 554/89 מדינת ישראל נ. אלראהב ואח' פד"י מה (2) 338, 342,3, הימצאותו של התובע על הכביש צריכה להיות קשורה בשימוש שעשה ברכבו כמו במקרה של תיקון הרכב ואחזקתו. "כל עוד הימצאותו של הנהג מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו ולמעשה מהווה אותו השימוש כי אז פגיעה זו תיחשב כנגרמת עקב השימוש".

                 "כזכור. תאונת דרכים היא אירוע שבו נפגע אדם עקב השימוש ברכב מנועי, הינו נדרש, קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין השימוש ברכב, לבין התאונה, שאם לא כן משמש הרכב כ'זירת האירוע' ותו לא".