פסק-דין חלקי בתיק א 3550/05

1.         התובע מבקש לחייב בתביעתו מי מהנתבעים לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים או בתאונת עבודה שאירעה לו ביום 25/8/04 (להלן - "התאונה").

            ב"כ בעלי הדין חלוקים גבי סיווג התאונה ומי חב בגינה כלפי התובע, האם תהיינה אלה נתבעות 1 ו - 4 - אם תוגדר התאונה כתאונת עבודה, האם יהיו אלה הנתבעים 2 ו - 3 - אם תוגדר התאונה כתאונת דרכים.

            ב"כ בעלי הדין הסכימו כי המחלוקת תוכרע על פי סיכומי טענות בכתב - ללא חקירת מצהירים, כשהתובע נתן תצהיר עדות מטעמו ותצהיר עדות נוסף של מר כפיר ברששת, שעבד יחד עימו, ומטעם הנתבעות 1 ו - 4 - ניתן תצהיר חוקר.

            לתצהירו של מר כפיר ברששת צורפה הודעה שנתן לחוקר מטעם הנתבעות.

2.         התובע נתן סיכומי טענותיו עוד ביום 31/1/07, הנתבעות 1 ו - 4 נתנו סיכומי טענותיהן כבר ביום 14/2/07, וכפי החלטתי מיום 27/8/07 - לא הובא התיק בפני, מתוך תקלת מזכירות, אלא ביום 22/7/07 - אז הוברר כי הנתבעת 3 לא נתנה סיכומי טענותיה, ואלה צורפו להודעת ב"כ התובע מיום 22/8/07 - בה מסר כי סיכומי הנתבעים כולם היו מצויים בידיו עוד בפברואר 2007.

            כבר עתה אני מוצאת להתנצל בפני ב"כ בעלי הדין על העיכוב במתן ההחלטה.

3.         בהחלטתי מיום 27/8/07 הצבעתי בפני ב"כ בעלי הדין אודות קושי שהתעורר - מתוך התצהירים שניתנו וטענות ב"כ בעלי הדין בסיכומים - שלא עלו, קנה אחד, ממה שנמסר בתצהירי העדויות, ועוד ביקשתי התייחסות נוספת למחלוקת שעלתה - בעקבות פרסום החלטת בית המשפט העליון ברע"א 9147/05, כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אורי צעיר ואח' (להלן: "פס"ד צעיר").

            ב"כ בעלי הדין אכן נתנו התייחסותם - ביקשו כי ההכרעה תינתן על פי תצהירי העדויות - ללא חקירות נגדיות, ולפי סיכומי הטענות, וגם התייחסו לפסק הדין הנ"ל, ומתוך הסכמתם - תינתן הכרעתי.

4.         התובע העיד, בתצהיר שנתן, כי כשלושה ימים טרם התאונה נשלח על ידי קבלן לעבוד, כפועל כללי, במפעל הנתבעת 1.

            עם קבלתו לעבודה לא ניתנה לו הדרכת בטיחות אך נאמר לו לבצע כל עבודה שיורו לו לבצע האחראים מטעם הנתבעת 1, כשהאחראי ומנהל המחסן מטעם הנתבעת 1 הוא הנתבע 2.

            התובע מעיד כי ביום 25/8/04 נדרשו הוא, יחד עם מר ברששת והנתבע 2, לפרק מדף ריק מהמחסן, כשהמטרה הייתה להוציאו מהמחסן - המדף היה בגובה 2.5 מטרים, ברוחב      כ - 80 ס"מ ואורך של כ - 10 מטר.

            התובע טוען כי בשני צידי המדף עמדו במקביל לו מדפים בגודל זהה מלאים בסחורה, ואלה חוברו אחד לשני בעזרת תומכות עם ברגים.

            לטענת התובע הורה הנתבע 2 לפרק התומכות שחיברו בין המדף הריק לבין המדף המלא הסמוך אליו, בין לבין ניגש הנתבע 2 למפעל ונהג במלגזה אותה החנה מול המדף הריק, כי בהתאם להוראתו - חיברו הוא ומר ברששת את המדף למלגזה, אחר חיבורו למלגזה נסע הנתבע 2 וגרר איתו את המדף, אך תוך כדי גרירתו, כאמור באמצעות המלגזה, ראה התובע כי תומכת אחת עדיין מחוברת למדף המלא המקביל לה, הוא צעק לנתבע 2 כי יעצור, והאחרון הפסיק את נסיעת המלגזה.

            שלב זה עלו התובע ומר ברששת וניתקו התומכת מהמדף, ולאחר שסיימו, קראו לנתבע 2, שהורה להם לעמוד בצד המדף בזמן שהוא גורר אותו באמצעות המלגזה.

            התובע עמד בצד המדף הריק כשלפתע קרס המדף המלא שעמד במקביל למדף הריק ומעל לתובע, ומחץ אותו בין שני המדפים הללו.

5.         מר ברששת העיד גם הוא בתצהירו כי אחר שהוא והתובע החלו לפרק המדפים עצמם, ראה הנתבע 2 כי העבודה אורכת זמן רב ועל כן החליט להביא מלגזה ואיתה למשוך המדפים החוצה.

            הנתבע 2 הסיע המלגזה בהילוך אחורי, ביקש מהעד לקשור את אחוריה לחלק הקדמי של המדף, ולאחר הקשירה התמקמו הוא והתובע - כל אחד בצד אחר של המדף - התובע מהצד האחורי והוא מקדימה.

            מר ברששת מוסיף ומעיד כי הנתבע 2 החל לנסוע, ואז הבחינו כי המדף קשור בשני צדדיו עם תמיכות מתכת למדפים הסמוכים, כשהתמיכות היו עשויות מפלחים של ברזל.

            התובע קרא לנתבע 2, אמר לו כי המדף קשור, ועל כן הפסיק הנתבע 2 את נסיעת המלגזה והורה להם לפרק המלגזות.