פסק-דין חלקי בתיק א 35178/05

1.         התובעות הגישו ביום 26.06.2005 תביעה כספית על סך 220,000 ש"ח כנגד הנתבעים שהם המוציאים לאור והעורכים של המגזין "עיצובים - המגזין הישראלי השנתי והשימושי לעיצוב הבית והסביבה".

עניינו של פסק דין החלקי בתביעת התובעות בגין הפרה של זכויות היוצרים של התובעות, בתמונות של עבודות שביצעו בעבר, ושל תוכניות אדריכליות, כולן פרי ידן (להלן: "התוכניות האדריכליות").

2.         בכתב התביעה טענו התובעות כי הן ניהלו מו"מ עם הנתבעים, לפרסום עבודותיהן במגזין, אך לטענתן, לא הגיעו להסכמה, לא התקשרו עם הנתבעים בעניין זה, וגם לא נתנו הסכמתן לפרסום עבודותיהן, או לעשות בהן שימוש כלשהו.

3.         אף על פי כן, גילו התובעות כי בגיליון המגזין לשנת 2003, הופיעה על פני ארבעה עמודים, בעמ' 154 - 157 מודעה, הכוללת לטענתן את התמונות ותוכניות האדריכליות שלהן: ארבע תמונות ושתי תוכניות אדריכליות, אשר נסרקו במחשב על ידי התובע 1 במהלך אחת הפגישות בין הצדדים, לצורך המחשת הפרסום במגזין, כאשר מספר הטלפון המופיע בעמודים הללו הוא של הנתבע 1, ושם העסק המופיע לצדו, הוא אינו של התובעות כי אם  ראשי התיבות של שם הנתבע 1, שמו של הגרפיקאי במגזין, ושל הנתבע 2. דהיינו ג.ר.א - "ג'וני", "רונן", "אלון".

4.         התובעות הבהירו בכתב התביעה, כי בפרסום האמור על ידי הנתבעים במגזין בוצעו הפרות של זכויות היוצרים של התובעות וכן יש בו משום עוולה של גניבת עין ותיאור כוזב, כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999, פרסום לשון הרע על פי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965, הטעיית הצרכן לרבות בפרסומות, כהגדרת חוק הגנת הצרכן תשמ"א - 1981, ופגיעה בזכותן המוסרית של התובעות כהגדרתו בסעיף 4 א לפקודת זכות יוצרים, 1924. 

בגין אלה טוענות התובעות לנזקים מצטברים, לרבות נזקים סטטוטוריים, בשיעור כולל של 220,000 ש"ח.

5.         בכתב הגנתם המשותף, מיום 28.09.2005 טענו הנתבעים לדחיית טענות התובעות. הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי בינם לבין התובעות, נכרת הסכם בעל פה לאחר מו"מ ממצה, לפרסום עסקן של התובעות במגזין לרבות השימוש בתמונות ובתוכניות האדריכליות . הנתבעים טענו כי התובעות העבירו להן - בעל -פה - את זכויות היוצרים שלהן ביצירות המקוריות, התמונות והתוכניות האדריכליות.

6.         בהחלטת בית המשפט מיום 6.2.2007 נקבע כי טענת התובעות לפיה לא הייתה העברה כדין של זכויות יוצרים - התקבלה, ומשכך - ברי כי זכויות היוצרים של התובעות בעבודותיהן - הופרה על ידי הנתבעים. מכאן, שנותר לדון בסוגיית הפרת זכות היוצרים, בכימות נזקן של התובעות בגין הפרת זכות היוצרים שלהן. כבעלות זכות זו שהופרה, התובעות זכאיות לבחור בפיצוי הסטטוטורי, כפי שנטען בסעיף 28.1 לכתב תביעתן.  משהכריע בית המשפט בהחלטתו בשאלת זכות היוצרים, ונקבעה חבות הנתבעים, תידון כעת בפסק דין חלקי זה שאלת גובה הפיצויים הסטטוטוריים בלבד.

7.         בתמצית -טוענות התובעות כי בנסיבות התיק שלפנינו  - הן זכאיות לפיצוי המכסימלי הקבוע בסעיף 3 א לפקודת זכות יוצרים - 1924, בגין כל הפרת זכות יוצרים של התובעות בשיעור של 20,000 ש"ח, לכל הפרה. משבוצעו על ידי הנתבעים, לטענתן, 6 הפרות - בגין 6 פרסומים, ארבע תמונות ושתי התוכניות האדריכליות, טוענות התובעות כי הן זכאיות לפיצוי סטטוטורי בסך כולל של 120,000 ש"ח.

8.         סעיף 3 א לפקודת זכות יוצרים 1924, שעניינו פיצויים ללא הוכחת נזק קובע לאמור:

"לא הוכח הנזק שנגרם בהפרת זכות יוצרים, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע,  לפסוק לו לכל הפרה פיצויים  בשיעור שלא יפחת מ-10,000 ש"ח ולא יעלה על 20,000 ש"ח"

9.         תכליתה של הוראה זו לפיצוי ללא הוכחת נזק, בסכום מוגבל היא במיצוי המגמה ההרתעתית - עונשית, בשל קלותו היחסית של הגזל של זכות היוצרים, והקושי לאתר את המעוולים כמו גם הקושי בהוכחת הנזק עבור הפגיעה. ראה: ע"א 3400/03 רוחמה רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ ואח' (לא פורסם).

10.       לשון אחר, ככל שנקבע כי נגרמה הפרת זכות יוצרים, זכאי הנפגע לבחור בנתיב של פיצוי סטטוטורי, ואז יהיה זכאי לפיצוי אשר בכל מקרה מוגבל ברף התחתון וברף עליון: כלומר לא פחות מסכום של 10,000 ש"ח אך לא יותר מסכום של 20,000 ש"ח בגין כל הפרה.

11.       המחלוקת בין הצדדים בעניין שבפני היא בשאלה האם ראוי כי הפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק יהיה בשיעור המכסימלי או בשיעור המינימלי. אליבא דתובעות - מתקיימות 6 הפרות של 6 זכויות יוצרים בשש עבודות:

            120,000 = 20,000 * 6.

גרסת הנתבעים היא כי עסקינן בהפרת זכות יוצרים אחת המזכה את התובעות בפיצוי בשיעור הסטטוטורי המינימלי דהיינו - 10,000 ש"ח.

12.       על פי ההלכה הפסוקה, בקביעת גובה הפיצוי בתחום הסכומים הסטטוטוריים - ישקול בית המשפט מספר שיקולים שאין לראות בהן רשימה סגורה:

            (א)       עצמתן של ההפרות.

            (ב)       מספרן של ההפרות.