פסק-דין חלקי בתיק א 21282/05

זו בקשה למתן פסק דין חלקי ובו תחוייבנה המשיבות, יחד ולחוד לשלם לתובעים סכום בש"ח בשווי 137,000 $.

המשיבה 1, להלן: "חלמיש" פועלת לפינוי מחזיקים מ"כפר שלם", לצורך שיקומו, מכוח הסכם עם מינהל מקרקעי ישראל. משפחתה של המבקשת טוענת להחזקה בנכס מקרקעין ב"כפר שלם", מאז 1949, ברחוב י"א מס' 13 בכפר שלם (גוש 6130 חלקה 36). בשנת 1993 נישאה המבקשת 1 למבקש 2 ומאז גרו בנכס, ביחידה נפרדת הסמוכה לבית הורי המבקשת 1.

בתאריך 6.2.1996 במסגרת פעולות פינוי מחזיקים מ"כפר שלם", חתמו המשיבות עם המבקשים והורי המבקשת 1 על הסכם לפינוי ביתם, הכולל את הבית והמגרש. בהסכם נקבע כי בתמורה לפינוי הנכס יקבלו המבקשים דמי פינוי בסך של 75,000 $ אשר יופקדו בבנק וישוחררו כנגד התקדמות בנייה וכן יינתן להם מגרש כמענק מותנה ופיתוח חינם, כאשר המבקשים התחייבו להשתמש בדמי הפינוי שיקבלו לצורך בניית ביתם, במסגרת מסלול של "בנה ביתך" שיבוצע ע"י "חלמיש".

המבקשים פינו את ביתם ביום 19.2.96 וזה נהרס ע"י "חלמיש", אשר הקצתה להם מגרש לצורך בניית ביתם.

דא-עקא, שנתגלעו בקיעים בחיי נישואיהם של המבקשים והם התגרשו בחודש מאי 1998. לפיכך, הגיעו המבקשים והמשיבות, עקב שינוי הנסיבות, להסכמה כי המבקשים יוותרו על המגרש שקיבלו לצורך בנייה במסלול של "בנה ביתך", ותחת זאת, יקבלו פיצוי כספי באופן נפרד, לכל אחד מהם ע"מ שיוכלו לרכוש סידור מגורים נפרד לעצמו.

המחלוקת נשוא תיק זה בין הצדדים נוגעת לגובה דמי הפינוי המגיעים למבקשים במסלול המכונה ע"י "חלמיש" "מסלול של שוק חופשי".

בסעיף 30 לכתב ההגנה מטעם "חלמיש" - מודה היא כי וועדת הפינויים, בהחלטתה מיום 12.1.06, אישרה לשלם למבקשים סכום בש"ח השווה ל - 137,000 $ בניכוי הסך ששולם להם בשנת 1996, בסך 75,000 $.

סכום בש"ח בשווי 68,691 $ הופקד מיד לאחר הפינוי בבנק, בחשבון על שם המבקשים ונושא ריבית.

סך בש"ח בשווי של 68,691 $ הופקד כיתרת סכום הפיצוי במסלול "בנה ביתך" לאחר ניכוי סך בש"ח השווה ל - 6,309 $ בגין השתתפות המבקשים בתשלום מע"מ ומס רכישה. סכום זה -  6,309 $ לא שולם בפועל שכן חוזה הפיתוח לא נחתם.

בבקשתם זו טוענים המבקשים, כי משהודיעה "חלמיש" כי וועדת הפינויים אישרה לשלם למבקשים את הסך של 137,000 $ - יש לחייב את "חלמיש" לשלם סכום זה לאלתר וליתן כנגדו פסק דין חלקי.

סעיף 41 לחוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום תשכ"ה-1965 קובע כי:

            "שר האוצר יתקין לאחר התייעצות עם הרשות, תקנות בדבר תשלום הפיצויים למחזיק, לרבות חובת הפקדה במוסד בנקאי מועדי התשלום, זיכוי חשבונו של המחזיק, הצמדת הפיצויים למדד יוקר המחיה והוראות כיוצא באלה, ובלבד שיובטח כי הפיצויים לא יינתנו למחזיק במישרין, אלא ייזקפו לרכישת הדיור החלוף, זולת אם הוכיח המחזיק להנחת דעתה של הרשות, כי יש לו דיור חלוף כמשמעותו בפרק זה; כל סכום שהוציאה הרשות תמורת הדיור החלוף ינוכה מסכום הפיצויים המגיעים למחזיק".

המבקשים מצהירים כי הם מקבלים עליהם את תנאי סעיף 41 ביחס להפקדת הסכום במוסד בנקאי.

מכח סעיף 41 לחוק הנ"ל, הותקנו תקנות בינוי ופינוי של אזורי שיקום (תשלום פיצויים למחזיק) תשל"ג-1972 (להלן: "התקנות).

"חלמיש" הציגה למבקשים דרישה כי יחתמו על בקשה לשינוי מסלול וכן יחתמו על מסמך "העדר תביעות" - אשר משמעו היא כי המבקשים מוחלים על תביעותיהם הנוספות שמעבר לסך 137,000 $ שהכירה בו ועדת הפינויים והמפורטות בכתב תביעתם דנא.

זהו לב המחלוקת נשוא בקשה זו.

טוענים המבקשים כי דרישת חלמיש כי יחתמו על "מסמכי וויתור" על כל תביעותיהם לצורך קבלת הסכום שקבעה להם ועדת הפיצויים איננה מעוגנת בחוק הנ"ל, אין היא בפרוטוקול ובהחלטת ועדת הפינויים מיום 3.1.06, וכל עניינה להפעיל לחץ על המבקשים ע"מ שיוותרו על דרישותיהם האחרות בתביעתם.